כמעט בכל שנה זה קורה, אנו קוראים על בוקה ומבולקה, על פרשים וסוסי משטרה, על מחסור בחניונים, על אנשים שהוכו בידי שוטרים, על דחיפות, ביזיונות וצעקות, וכמובן מילת המפתח: 'קריסה-מוחלטת'

י. בן ישראל

בעוד ימים ספורים, המוני בית ישראל יעשו את דרכם מירונה, להשתטח ולהתפלל על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.

הכתבות והידיעות על ההיערכות להילולא חוזרות על עצמן בדרך כלל מדי שנה, נערכים בכה ונערכים בכה, כולם כולם מתכוננים. זה כולל את גופי ההצלה, את המשטרה, המרכז הארצי למקומות הקדושים, גופי הכנסת האורחים הפזורים על פני ההר ובדרך אליו, חברות התחבורה – אף הן נערכות בהיערכות רבה ומקיפה. כבר חודשים רבים לפני ההילולא, ידי הכל מלאות עבודה והכנה.

משום מה, בלי הסבר, אחרי ל"ג בעומר המגמה מתהפכת, כמעט בכל שנה זה קורה, אנו קוראים על בוקה ומבולקה, על פרשים וסוסי משטרה, על מחסור בחניונים, על אנשים שהוכו בידי שוטרים, על דחיפות, ביזיונות וצעקות, וכמובן מילת המפתח: 'קריסה-מוחלטת'.

נדמה שזו כבר כמעט לא שאלה, אם תהיה קריסה או לא, משום שכאילו נדמה וברור מראש שתהיה קריסה, השאלה רק מתי, ועל רקע מה.

השאלה היא למה זה קורה, ולמה זה חוזר על עצמו כל שנה. מדוע אחרי כל ההיערכויות רבות המשמעות, ברגע האמת הדברים משתבשים, אנשים נשים וטף נדחפים, מתבזים ולעיתים גם נרמסים בידי פרשי משטרה.

כדי שהדברים אכן יתנהלו כשורה, שכל העולים יצאו לשלום ויחזרו לשלום, כדי שנוכל השנה לדלג על כתבות ה'קריסה' המזעזעות והכואבות; על מנת שמאות אלפי היוצאים למירון, יוכלו לחזור לבתיהם באותה צורה בה הם יצאו, שלמים בגופם, ברוחם ובנפשם.

לכל זאת נצרך, לעני"ד, דבר אחד, והוא: 'מחשבה על הזולת'. כן, פשוט לחשוב באם במעשיך אתה עלול לגרום סבל, נזק או צער לעוד יהודים. זה שייך בעשרות תחומים, לעולם לא ניתן לדעת, מה תגרום מילה רעה אחת שלך באוזני אחד מנתוני השיירות ביום הזה. נכון, הנהג לא בסדר בכך שהוא עצר בחניון זה ולא באחר, אך המילה הרעה שלך תחדור לאוזניו, תקנה שביתה בליבו ותחולל שם שמות. עכשיו הוא לא יאמר כלום, הוא יתעלם ממך, אבל אחר- כך, באיזשהו שלב שכבר תיגמר לו הסבלנות, מישהו יקבל את כאבו ומרירותו של הנהג על ראשו. אלה יכולים להיות הנוסעים בחזור, שבאמת, אבל באמת, הם לא מבינים למה החליט הנהג להיתפס לקטנות ולדקדק עמם בכל צעד ושעל. המילה הרעה, העלבון והגערה שהוטחו בו לפני ך וכך זמן, הם האשמים. הווה זהיר  בדבריך.

אלפי שוטרים פזורים על פני ההר, תחת שמש יוקדת, או בקור לילי של הרי הגליל, הם מנסים לעשות את המיטב ולשמור על הסדר כפי שפקדו עליהם מפקדיהם, הם לא התחנכו בישיבות שלנו, וסגנון החיים שונה משלנו. כשהם אומרים משהו הם בטוחים שהוא יתקיים, שישמעו בקולם, כשאתה מצפצף עליהם, זה אכפת להם, זה פוגע ב'אגו' שלהם. כן, ברור שיותר נחמד ללכת על הכביש ולדלג על פני ההמונים המשתרכים על המדרכה הצפופה. השוטר מעיר ללכת על המדרכה, כבר נמצא את הדרך להתחמק ממנו ולהמשיך הלאה. כן, חבר, אתה כבר תהיה בציון, תתפלל בלהט, אבל פירות העלבון ממשיכים לגדול, לא רק אתה אשם בכל, אלא עוד אחד ועוד אחד, כולם אומרים 'רק אני, אבל רק אני אלך מכאן'…

התוצאות בדרך כלל לא נעימות כלל, הן מגיעות בצורה של פרשים רכובים על סוסי משטרה, והם 'כן' ישעטו מול ההמון, הגם שזה מרגיז ומפחיד בצורה נוראה. נכון, בהחלט נכון, המשטרה לא בסדר, אבל תבין, הם גם רגוזים ועצבניים, לא, לא מאלה שעומדים עכשיו על המדרכה, ולא יודעים מאיפה זה נפל עליהם, אלא מאותו אחד שכנראה כבר גמר את ענייניו, כבר ירד מההר, ומן הסתם שוב צפצף על הוראות השוטרים ועבר איפה שאמרו לו לא לעבור.

שכל אחד מאתנו ישתדל למנוע את המראות הללו. בקלות אפשר לעשות את זה. מילה טובה לנהג בסוף הנסיעה, 'נהגת כל כך טוב', 'התייחסת בכבוד לציבור הנוסעים', 'הנסיעה שלך היתה זהירה מאוד ואחראית', ועוד, כיד הדמיון הטובה עליכם. מילה כזו נותנת לו דלק, דלק של רצון טוב, חשק לעזור לנוסעים לחזור בכבוד לביתם, וגלגל הרצון הטוב הזה, רק מתגלגל הלאה בצורה טובה לרווחת כולם.

עוברים ליד שוטר או סדרן, גם הוא מעיר לך משהו, או שהוא מונע ממך לעבור היכן שרצית, במקום להזעיף לו פנים או לדלג עליו, נעצור, נגיד לו בכנות: תודה לך אדוני, שאתה עוזר לשמור כאן על הסדר, בלעדיך ודאי היה כאן בלגן עצום. גם הוא מהנהן בראש, כאומר לך הלאה, ואל לבלבל לי בראש. אך הדברים חדרו, הוא שמע אותם בוודאי הוא יהיה ניחוח יותר, וזה כבר ישפיע על כל ההמשך.

אחרי כל התפילות, הריקודים, שמחת ההילולא, אתה עומד למטה בתחתית ההר, וכל שאתה רוצה הוא לראות אוטובוס, ומבפנים. התור ארוך, והם שמה, להכעיס, פותחים אוטובוס אחד ומעלים נוסעים אחד אחד. בקלות הכל יכול להשתבש, מאום לא חסר שאחד העומדים יתחיל לדחוף את הגדרות, או להתחיל לצעוק צעקות מתגרות. מסתבר שאת התוצאות הכואבות הוא לא יראה, שכן הוא כבר יעלה בינתיים ויצא לדרך, אך הבאים אחריו יראו גם יראו, אולי גם ירגישו.

במקום זאת, גלו אחריות, וזה לא משנה בני כמה אתם, הביטו סביבכם, אולי יש כאלה שזקוקים לעלות לפני כן, תביטו אם יש סוגי ציבור שקשה להם לעמוד כאן מסיבות שונות, משפחות עם ילדים, תנו להם לעלות קודם, מקסימום תיסעו באוטובוס הבא, כלום לא יקרה לכם.

שמרו על קור רוח, בדרכי נועם ניתן לעצור את הדחיפות על הגדרות, אמירה קולנית וברורה: 'לא לדחוף', בכוחה לעצור חלק גדול מהדוחפים, להחזירם למחוזות השפיות. אמרו בקול גבוה בין העומדים סביבכם: 'תנו למשפחות עם ילדים לעלות קודם'. האמירה מועילה. בשום אופן לא לתת להיכנס להתגרות באנשי המשטרה או הסדרנים, אפשר גם לגעור במתפרע התורן ולהעמידו על מקומו: 'אדוני, תעמוד בתור עם כולם ותעלה לפי הסדר'. אמירה שכזו יש בכוחה להעמיד על מקומה אנשים שכאלה.

בפעולות אלה, במחשבה לאורך כל הדרך על הזולת, על הבאים אחרינו, ניתן יהיה לחסוך המון עוגמת נפש, המון צער וכאב לב לאלפי יהודים, ופעמים רבות נועיל גם לעצמינו, שנוכל להגיע ביותר ישוב הדעת, לציון הצדיק אדוננו בר יוחאי.

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

(המודיע, ב' אייר תשע"ח)