נקודה למחשבה | הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
מאז יסוד עולם הישיבות והכוללים, רבבות רבבות מלומדי התורה באשר הם עובדים את הקב"ה בתוככי תבניות ומסגרות קבועות ומסודרות מאד. היממה מחולקת לתפילות, סדר ושיעורי עיון בבוקר, סדרי הבקיאות בשעות אחר הצהרים, מתכונת שיעורים ושיחות, לימוד מסודר של מסכתות וסדרי מוסר קבועים, שיעורי 'דף היומי' וכן הלאה.
סידור התבניות הלימודיות והרוחניות שלנו מאפשר לנו לעשות סויץ' במוח ובלב, כביכול ללחוץ על כפתור בתוכנו ולעבור מ'בין הזמנים' ואווירתו לראש חודש אלול ואווירתו. התבנית המסודרת שיצרו לנו גדולינו בעבר ובהווה היא דבר מבורך ונפלא והיא זאת שמסדרת לנו את עבודת השי"ת שלנו בסדר ובשיטתיות. לפני 24 שנים שמעתי ב'קול תורה' את המשגיח הנערץ הגר"ש וולבה זצוק"ל, שהמליץ על כך את הפסוק בספר איוב, "אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל". לחיות ללא סדרי עבודה רוחנית קבועים וברורים, הרי הוא בבחינת אופל וצלמוות.
זאת אחת הסיבות שגדולי ישראל שליט"א כה רצו שמתכונת הישיבות, הכוללים ותלמודי התורה ימשיכו במתכונתם הרגילה ככל האפשר, גם בעת צרה. כי מלבד מעלת 'תלמוד תורה דרבים' ומבנה הישיבות הקדושות והיכלי התורה, הרי עצם סדרי הלימוד ואופי תבנית עבודת ה' הקבועה והמסודרת- הוא דבר עצום לכשעצמו.
רצתה ההשגחה העליונה ואופי וסגנון עבודת ה' שלנו משתנה בימים טרופים אלו – לחלוטין. אנחנו נמצאים בבית כל שעות היום, אולי חוץ מיציאה חפוזה למנין מצומצם של 10 מתפללים, יציאה לקניות דחופות ומרווח אויר של 100 מטר בלבד. לומדי השיעורים היומיים נאלצים להישאר בבית, ולא תמיד אנחנו מוצאים לעצמנו מרווח לנשימה עמוקה עמוקה…
כאשר ניל ארמסטרונג היה האדם הראשון שנחת על הירח, התפעלו כולם, והרב מפוניבז', הגרי"ש כהנמן זצ"ל הגיב ואמר: "האדם הצליח להגיע לירח, אך האדם לא הצליח להגיע לאדם שלידו"….
ה'אדם שלידינו', בתקופה העכשוית, הם בני הבית שלנו. האנשים האמורים להיות הכי קרובים אלינו, שמשום מה, ברוב ימות השנה, אנו לא מספיקים להקדיש להם את מירב הזמן המגיע להם.
מנסיון אישי של השבוע האחרון: כמה נפלא ללמוד בחברותא בכל יום גמרא עם הבן מכתה ג', שעד כה לא למד בחיידר עדיין גמרא. כמה מתוק לשבת ולהתפלפל בסוגיות של 'ערבי פסחים' בסלון הבית, עם הבן מהישיבה הגדולה, להתווכח ולעסוק בדברי תורה בריתחא דאורייתא, בבית מדרש מאולתר שכזה. כמה מקסים לכתוב סיפרוני קומיקס על 'קיטי וחג הפסח' (….) לילדות הקטנות. כמה נפלא, פשוט ונעים, לשבת ולהתמוגג מהילדים שלך עצמך, בבית שלך, עם המשפחה שלך.
וכמה טוב להיות קצת לבד, עם עצמך.
וכך כתב השבוע הגאון רבי ראובן לויכטר שליט"א, מגדולי תלמידי המשגיח רבי שלמה וולבה זצוק"ל: "…הנה מכריז הבורא עולם, 'לא ניתן לרופא רשות לרפא', אני כופה עליכם את התנועה של ההכנעה. אני מביא עליכם יתוש קטן, אשר אינו נראה כלל בעיני האנושות, אשר יכניס את העולם כולו לאנדרלמוסיה בלבול וחוסר שליטה, בכל המובנים ובכל ההיבטים, אשר אין לה פתרון ודרכי מילוט.
ועלינו עם הנבחר מוטלת החובה להיכנע ולהאזין לדבר ד', הבורא עולם מכריז העולם הוא שלי, אני הובלתי עד להיכן שהוא הגיע, וכעת אני חפץ בעולם אחר ושונה, העולם כולו ייעצר, ויוכרח לצעוד בדרך אחרת.
דרך אשר אינה סלולה מראש, אין בו בהירות לאדם, ואין האדם יכול לשקול את צעדיו מראש, אין אדם אשר יכול לארגן לעצמו סדר יום למחר, שום דבר לא צפוי מראש, הבורא עולם מכריז, אינני מעוניין בסלילת דרך חיים אשר התוצאות שלה כבר ידועות מראש, תן לי לחדור אל החיים שלך, ולהוביל אותם אל המקום אשר אני חפץ, אל תהיה מוביל תהיה מובל.
דרך אשר אין לאדם כל זכות לקבוע במציאות, ואין האדם יכול לקבוע את סדריו, עולם אשר רק אני קובע בו ומנהיג אותו, כל התכניות של האדם כולם קורסים ונופלים בזה אחר זה, עד כדי שהם מאבדים מקום הגיוני במציאות.
דרך יחידנות, בורא עולם מכריז, אינני מעוניין בהמוניות, אינני מעוניין בבית המדרש מלא באנשים, אני מעוניין בעולם פנימי של אדם בודד ויחיד, היכול לנהל לעצמו סדר חיים, הפונה אל הבורא, ומצליח למצוא את הבורא דווקא בתוך החיים הסוערים, עם הילדים, עם המשפחה, בין קירות הבית והבלגן, אני חפץ בעבודה האישית של כל אחד כיחיד, ולא כאחד מתוך אלפי בחורים ואברכים, ואינו נמדד או נקבע, בהתאם לאחרים, לאווירה שסביבך, ולכללים חברתיים כאלה ואחרים, התפלה שלך איננה אחד מתוך המניין, ועל פי הקצב של המניין, וכל מיני משתנים אחרים, היא תפלה אישית שלך, בקצב שלך, במנוחת הנפש, וכו'.
דרך של התבודדות, התרגלנו לחפש את החיים מחוץ אלינו, אנחנו מפחדים לפגוש את עצמינו, [אנחנו מדברים על העולם אשר מחוץ אלינו, חדשות, אנשים אחרים, ואפי' על עצמינו ביחס לאחרים, והעיקר לא לפגוש את עצמינו]. הגיע הזמן לפגוש את עצמינו, לחשוף ולגלות את החיים האישיים, הרחבים והמלאים שלנו, ושל בני ביתנו, בכל מיני מצבים וסיטואציות חדשות ומוזרות, הבה נתבודד עם עצמינו, נעשה היכרות עם האישיות שלנו, נגלה את הכוחות שלנו נגלה את התכונות שלנו נגלה את המידות שלנו, נכיר את המקום שלנו בעבודת ד', נדע מה הצעד הבא האישי, ונסלול לעצמינו דרך אישי התואם לנו.
פגוש את עצמך, פגוש את אשתך, פגוש את ילדיך שוב ושוב, ותופתע לגלות כי האישיות שלך, ושלהם, רחבה ועשירה עד אין גבול, עם הרבה מאוד מקום לעבודה ולהתקדמות, ותתחיל לחיות חיים עשירים מלאים ורחבים"….
*
זה הזמן שלך להקים 'מוסד תורני- רוחני' משל עצמך. להבין שעבודת ה' שלך נקבעת לפי דפוסי פעולה שאתה תיצור כעת לעצמך. קח דף ועט ותרשום לעצמך מהי חובתך בימים אלו בעולמך האישי. ללמוד כך וכך שעות מסודרות, להגיע לאפיקים לימודיים חדשים שלא הצלחת להגיע אליהם ב'זמני' היכלי התורה, ללמוד עם הילדים בשמחה ולהאהיב עליהם את הלימוד, לנצל את זמנך ולא להתעדכן כל כמה דקות בחדשות ובנייעס הארצי והעולמי, להנעים את השהות בחברתך על בני הבית, לשמח את רעייתך וילדיך, לשבת ולצחוק איתם, לשחק איתם או לעשות כל דבר משותף ונעים יחד, ולהחדיר אווירת אמונה ובטחון קדושה ורוממות בבית פנימה.
קשה ללמוד ללא מסגרת? אתה רגיל להשתתף בשיעור 'דף היומי' והשיעור נסגר? גלה את עצמך בתוך דף הגמרא. יש היום המון כלי עזר, גם מהבית, שיוכלו לעזור לך להתמודד לבד עם מסכת שבת. התרגלת להתפלל ברצינות רק במנין מסודר, וכעת אתה נאלץ להתפלל לבדך בבית? גלה את הקשר שלך, האישי, אל בורא העולם. תהיה אתה, עצמך, והופס, תגלה לפתע כמה הרבה אתה שווה לבדך….