יום חמישי כ"ו בטבת תש"פ
כמה זמן לוקח לכלי לפלוט את טעמו החוצה?
הגעלת כלים מוציאה את האיסור ה'בלוע' בכלי, והיינו שבכוח הרתיחה של המים יוצא טעם האיסור שנבלע בכלי קודם לכן על ידי בישול או חימום. ומעיקר הדין, אנו נוקטים שהבלוע בכלי יוצא על ידי רתיחת המים ברגע שבו הכניסוהו למים; אך לכתחילה, ראוי להשהות את הכלי זמן 'מועט שבמועט' בתוך המים, כדי לאפשר לרתיחת המים 'לחדור' לעובי הדופן של הכלי, ולהוציא מתוכו את הבלוע בו.
ובדומה לכך, בנוגע לפליטת 'טעם' ממאכל למאכל, וכגון תפוח אדמה שנגע ברוטב בשרי – דעת פוסקים רבים שהטעם נפלט ברגע המגע ביניהם; אולם, יש אומרים שהטעם אינו נפלט במגע בלבד, רק לאחר שהייה כלשהי.
[משנ"ב תנב, א ו־ד; שועה"ר ד; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
כמה זמן ניתן להשהות כלי בתוך מֵי ההגעלה?
כאמוּר, הגעלת כלים מוציאה את טעם האיסור ה'בלוע' בכלי, וראוי להשהות את הכלי במים למשך זמן מה. מאידך, טעם זה נפלט לתוך המים, והכלי עלול לשוב ולבלוע את טעם האיסור, ולכן אין להשהות את הכלי בתוך המים למשך זמן רב מדי, כדי שלא לאפשר לכלי לשוב ולבלוע את טעם האיסור.
ומאחר וקשה לדייק במידת הזמן הנכונה, אין להגעיל כלי אלא באופן שבו אין לחשוש שישוב ויֵאסר על ידי בליעת טעם האיסור שנפלט ממנו. והיינו, כשהכלי אינו 'בן יומו', כלומר שחלפו עשרים וארבע שעות מעת שנבלע בו טעם האיסור, שאז הטעם 'פגום', או שיש בכמוּת המים פי שישים מגודל הכלי, שאז טעם האיסור בטֵל בתוכם.
[שו"ע תנב, א, ומשנ"ב א ו־ד]
כיצד מגעילים כלי בעודו 'בן יומו' מבליעת האיסור?
בהמשך לאמוּר: לדעת השולחן ערוך, בהגעלת כלי מחמץ לפני זמן איסורו, ניתן להגעילו אף כשהוא 'בן יומו' מבליעת החמץ ואין בכמוּת המים פי שישים מגודלו. אולם, למעשה, המנהג שלא להגעיל כלי הן מאיסורים אחרים, והן מחמץ, בעודו בן יומו מבליעת האיסור.
ועם זאת, במקרה הצורך ניתן להגעיל כלי בן יומו, לאחר 'פגימת' טעם האיסור הבלוע בו. ושתי דרכים לדבר: 1. לפגום את מי ההגעלה בשפיכת חומר הפוגם את הטעם לתוכם, כך שהטעם שנפלט מהכלי לתוכם נפגם מיד, וכשהוא שב ונבלע בכלי הריהו פגום. 2. להרתיח בכלי מים מעורבים בחומר פוגם, כך שהטעם הבלוע בכלי יקבל את טעם החומר וייפגם. וראה עוד במקורות.
[שו"ע תנב, א-ב, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 1]