"לקיום המצוות התלויות בדיבור והשמירה מפני איסורי הדיבור, לא ניתן להגיע אלא על ידי לימוד הלכותיהם מתוך ספרי הלכה דווקא! – כלימוד הלכות אחרות, הלכות תפילה והלכות שבת, הלכות בשר בחלב והלכות השבת אבידה. וכל זמן שאדם לומד עניני לשון הרע מתוך ספרי מוסר בלבד, הרי בפועל הוא מדמה בנפשו שמדובר בענין מוסרי בעלמא ולא באיסורים חמורים שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו.
ובאמת, יש בתורה אזהרות, עונשים, מעשים ופרשיות רבים מאד בעניְני הדיבור, יותר מבשאר ההלכות. ובהם מבוארים פרטי האיסורים – מה מותר לדבר ומה אסור לדבר, וכן מבואר בהם, על פי פירושי חכמינו ז"ל, גודל עונשו של המספר לשון הרע, בעולם הזה ובעולם הבא, ושהוא שָׂנוי על המלאכים, אשר אף מחפשים עילות לעורר עליו את מידת הדין, ויתֵרה משנאה זו – הוא שָׂנוי על מלך מלכי המלכים הקב"ה, עד שנקרא 'תועבת נפשו', רחמנא ליצלן, ונחשב לחמור ביותר מבין שבעת הדברים הנקראים 'תועבת נפשו' של הקב"ה. ונוסף על כל זה, עצם ריבוי הדברים מלמד על חומרת איסורי הדיבור.
ופעמים רבות, סיפור לשון הרע ועוונות אחרים התלויים בדיבור, נובעים מרצון האדם שלא להחשב לכסיל ולבער, או מחפצו להראות את חכמתו היתֵרה; ולוּ יתבונן קמעה – הלוא מוטב לו להחשב לשוטה כל ימי חייו, ולהיות חביב ונחמד לפני השי"ת, ולא להיות תועבת נפשו של הקב"ה אף לשעה קלה!
[כבוד שמים, פתיחה]