מעשה שהיה בדור הקודם, בילד קטן שהכניס מטבע לפיו והוא נתקע בגרונו רח"ל, עד שנחסמו דרכי הנשימה וכמעט שלא פרחה נשמתו. הבהילו אביו אל הגה"ק ה'חזון איש' זי"ע, כשפני האב חיוורות ואילו הילד 'כחול'. נענה החזו"א ואמר שאין כל דרך הצלה אלא אם יחישו את הנער לפני הרב מפוניבז' והוא יצילנו, וביאר את דבריו, שהרי הוא 'יחיד מומחה' ואין כמוהו היכול להוציא מטבע מהמקומות הקשים ביותר… פרצו כל הנוכחים בצחוק גדול, ואז הילד מילא פיו שחוק בפה פתוח ורחב עד שמצא המטבע דרך לצאת ויצא החוצה. או אז אמר החזו"א, שבכח השמחה לחלץ ולהוציא מכל צרה וצוקה.
עתה נתבונן קימעא, אותו הילד לא היה ב'שמחה' אמיתית ושלימה… ולא צחק בפה גדול אלא מאחר שראה שכולם צוחקים. ללמדנו, שאפילו שחוק מזויף (המתחזה כמי שהוא שמח), בכוחו להמשיך את הישועה, וכמו שאמר הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע (ילקוט אורות רבותינו עמו' נט) לרמז בפסוק (דברים טז טו) "והיית אך שמח" – שראשי התיבות של מילים אלו הוא 'שו"א', לרמז בזה שפעמים על האדם להיות שמח בפנים צוהלות אפילו אם אין השמחה אמיתית אלא שמחת שווא, וע"י צהלתו בפניו יבוא לבסוף לשמחה אמיתית.
('באר הפרשה' חוקת תשעח)
הילד עם המטבע...
בס"ד
הסיפור הזה הוא משהו מיוחד! הוא מוכיח שאפשר לפעול באמצעות השמחה ישועות גדולות!!! וכן יעזרינו הבוית"ש ברחמיו המרובים על עמו בנ"י, ישועות וחן וחסד ורחמים עלינו עם בנ"י – ונאמר אמן!!!
רפאל משה יצחק בן אסתר ברזובסקי