הרה"ג שמואל ברוך גנוט שליט"א
השנה יצא אבא עם הילדים לרכוש תחפושות. אמא שהתה בבית ההחלמה, לאחר לידתו של שימי הקטן, בשעה טובה ומוצלחת, וההורים החליטו שאין בכוחה של אמא להכין תחפושות ביתיות, והפעם, שלא כרגיל, יצאו אבא והילדים לקנות תחפושות ססגוניות בחנות הקרובה.
בחנות קיפצו עשרות זאטוטים, צוהלים בינות לגורילות וליצנים, כבאים ורופאים. מוישי התלבט בין תחפושת של מוקיון עם צרור בלונים לבין המלך אחשוורוש. יענקי, לעומתו, לא ידע האם כדאי להתחפש לטלפון או לאריה עם רעמת שיער וזנב ארוך, ואבא הרהר בקול: "אם נעקוב אחר טעמי מנהג ישראל להתחפש בפורים, אולי עדיף להתחפש למלך מאשר למוקיון, ואולי גם עדיף להתחפש לאריה עם זנב, מאשר לטלפון או לכל תחפושת אחרת"…
מהיכן נטל אבא את הרעיונות הללו? הבה ונתחיל מההתחלה. מדוע מתחפשים בפורים?
ה"כנסת הגדולה" (וה"אליה רבה" מצטט את דבריו) מסביר טעם למנהג התחפושות כזכר למרדכי היהודי שיצא בלבוש מלכות. ה"כנסת הגדולה" מסביר שזהו הטעם למנהגנו, שאנו משנים את מלבושינו ולובשים בגדים חשובים, ולפי טעם זה יתכן שישנו ענין להתחפש בבגדי מלכים הדורים ויפים ולא בבלויי סחבות ובגדים עלובים, שהרי העניין הוא לזכור את מרדכי היהודי שיצא בבגדי מלכות. טעם נוסף הביא ה"כנסת הגדולה", שאנו מתחפשים כמו המלכה ושתי, שהמדרש אומר שהיא לא רצתה לבוא למלך אחשוורוש בגלל שצמח לה זנב. אם נתחפש לבעלי חיים עטויי זנב, נוכל להזכר טוב יותר בטעם זה.
בספר "אוצר כל מנהגי ישורון", כתב שהטעם למנהג התחפושות הוא כדי להראות שכל מה שישראל חוטאים ונדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, כדבר חיצוני ולא פנימי כלל וכלל. וכשם שאלה מחופשים לנכרים, אינם אלא יראים ושלמים עם ד', כך ישראל שבאותו הדור היו שלמים עם ד' בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנאצר אלא כלפי חוץ, כתחפושת בלבד. המקור לרעיון נפלא זה נמצא כבר בגמרא. וכך אמרו חכמים (מגילה יב, א): "שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלייה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם: אם כן שבשושן ייהרגו; שבכל העולם כולו אל ייהרגו; אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפני". יתכן שמסיבה זו מביא הרמ"א שהמנהג היה ללבוש בפורים "פרצופים". כי דוקא במסכות אנו מסתירים את פנינו ומוכיחים שאנחנו בעצם טובים מבפנים.
ה"מחצית השקל" כתב שאנו מתחפשים לזכר פחד היהודים שנפל על הגויים בזמן מרדכי, ובגללו היו "עמי הארץ מתייהדים". האם זהו מקור הטעם לאלו שהתחפשו במרוצת הדורות לדמויות של גויים? אולי.
בשו"ת "כנסת יחזקאל" מסביר את מנהג התחפושות בכך שעל חלק מהאישים הנזכרים במגילה היתה פרושה מעין מסכה המכסה את פרצופם האמיתי. אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה בכתר מלכות להראות בפני העמים והשרים את יופיה, ואז בא המלאך גבריאל ועשה לה זנב (מגילה יב, ב), הסווה וכיסה את המראה שלה כדי שלא תוכל לבוא ולהיראות בפני אורחי המלך. גם אסתר המלכה אינה מגדת עמה ומולדתה, וכאילו שמה מסווה על פניה, שלא יכירנה איש ולא יידע מהו מוצאה. הסתר זה גרם שכולם לא ידעו שהיא יהודיה, ולכל אחד ואחד נדמתה לו כאילו היא מאומתו (מגילה ז,א). והנה עוד תחפושות במגילה, שהביא ה"כנסת יחזקאל": כשאחשורוש קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן נאמר בגמרא שבאו מלאכי השרת, התחפשו לאנשים והחלו לקצוץ את האילנות, והסבירו לאחשורוש שהדבר נעשה בפקודת המן. גם אליהו הנביא הזכור לטוב התחפש לחרבונא – מסריסי המלך, ואמר לאחשורוש בשעת כעסו על המן: "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך", כמובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק נ'). גם מרדכי החליף את תלבושותיו במגילה, בתחילה: "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר", ובהמשך לבש מרדכי הצדיק בגדי מלכות מפוארים.
ה"בני יששכר" מביא טעם נוסף למנהג, בשם מהר"ם חאגיז, על שם שדרשו חז"ל (חולין קלט, ב): אסתר מן התורה, מניין? שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר". מכאן רמז להסתרת הפנים בתחפושת ביום אסתר.
טעם נוסף ומעניין מובא ב"ספר התודעה". לדבריו, שנאת עמלק לישראל באה לו מאבי אביו – עשיו, ששנא את יעקב על אשר לבש את בגדיו ונכנס לקבל את הברכות. עכשיו, שוב אנו מתחפשים בבגדיו, ומראים שלא היה זה חטא, אלא ראויים אנו לרשת את נחלתו של עשיו, ואפילו אם יהיה יעקב לבוש בבגדי עשיו, אמר יצחק אבינו ש"גם ברוך יהיה". הוא מביא שבתולדות העמים והלשונות, ישראל ועמלק הם שני קצוות רחוקים זה מזה, ולפיכך הם מתדמים זה לזה, זה – ברשעתו, וזה – בצדקתו. מידתו של עשו (ושל עמלק בן בנו) שהוא מתחפש בבגדים לא לו, לובש בגדי חמודות, מראה את עצמו צדיק ומדבר חלקלקות – ואינו אלא רשע גמור ומרמות ותוך תחת לשונו. וכן נאמר בעשו הרשע "כי ציד בפיו", שפיו ולבו לא היו שוין. אותה מידה, בהיפוכה הגמור, אנחנו מוצאים בצדיקי ישראל, שאין פיהם וליבם שווה; שכן דוד המלך נראה כאילו חוטא – ובאמת היה חסיד גדול. זו היתה גם מידתו של יעקב אבינו, שהיתה צדקותו מכוסה מעין כל חי, ואפילו יצחק אביו לא הכירו, עד שגילתה רבקה מטמוניותיו של יעקב, והסבה את הברכות לבעליהן, ליעקב, שהוא ראוי להן.
ועוד טעמים נוספים, שכתב הגרב"צ פלמן זצ"ל, לפי שהנס היה מלובש בדרך הטבע, על כן מכסים את הפנים שלא ייראו בגלוי. המאורעות הרבים המסופרים במגילה, שנמשכו כשתים עשרה שנה, היו טבעיים לכאורה, אך רק בסיומם התברר שהיתה בהם יד מכוונת, ידו הנטויה של אבא שבשמים, שהביאה לעמנו את הנס הגדול. ועוד פנינה: מצינו בדברי הימים, שבני עמלק שינו את מלבושיהם ובאו להילחם בישראל במדבר, וכן עשו העמלקים בימי יהושפט.
הפוסקים מסבירים שמתחפשים בפורים בגלל העניים המתביישים לבקש צדקה בגלוי, וכשיתחפשו ולא יכירום, יוכלו לבקש ולקבל צדקה. ולסיום, הטעם הפשוט ביותר, המובא בספרים לא מעטים: מדוע מתחפשים? מפני שהתחפושות מוסיפות דיצה וחדוה, והרבה שמחת פורים מתוקה…
הטעמים לתחפושות
כתבה מאירת עיניים, מעניינת, מפורטת ונותנת הרבה מאוד סיבות לשמוח ולחגוג גם עם המנהג הזה 🙂
תודה רבה לכם!
אני מוציא מידי שבוע גליון בעברית ובאנגלית לתושבי הקהילה שלנו בירושלים. הכתבה הזו על ענייני תחפושת מאוד מעניין ורלוונטי. האם מותר לי להדפיס אותו (אני יתרגם פחות יותר לאגלית או לשאר אותו בדיוק ככה בעברית) ולהכניס אותו בעלון? כמובן עם קרדיט למקור. תודה
אין מניעה להכניס לעלון עם קרדיט כמובן.
בהצלחה,
צוות האתר