מרדכי וינשטוק
מכירים את תמונתו של רבי ישעיה'לה מקרעסטיר? סביר להניח שכן, היא היתה ועודנה תלויה באינספור מקומות כסגולה להברחת עכברים. אבל בכך נגרם עוול של ממש לדמות גדולה וקדושה ואני מקווה שהשורות הבאות יתרמו ולו משהו להנחלת דמותו של הצדיק הפלאי הזה.
אם ייתן איש את כל הון ביתו בעבותות של אהבה שכרוכים יהודי הונגריה ברבי ישעיה'לה קרעסטירער, בוז יבוזו לו. מארבע כנפות הארץ נוהרים יהודים אשר אבותיהם וזקניהם עוד זכו להסתופף בצל הקודש. מהם שרק שמע הצדיק הגיע לאוזניהם, ואחרים שזכו ונושעו אצלו בעצמם או שמסורת במשפחתם כי זכו לישועה אצל הצדיק בחיים חיותו או בתפילה על ציונו לאחר פטירתו, שכן שרשרת המופתים והישועות שהיו רגילים אצל הרה"ק רבי ישעיה'לה, לא פסקה עד ימינו אנו. בעינינו ראינו ובאוזנינו שמענו יהודים ששחו בלהט נפלא על אותות ומופתים וישועות בכל מילי דמיטב אשר זכו להם לאחר התפילה אצל ציונו הקדוש.
יהודי הונגריה הרבו לנסוע אל רבי ישעיה'לה בחייו וגם לאחר פטירתו. גם כשהגבולות היו חסומים וגם כשהונגריה עמדה תחת שלטון קומוניסטי היו מי שלא חסכו במאמצים וקמו ונסעו לשיפולי הונגריה אל הכפר הקטן בחבל הכרמים טוקאי, כדי לזכות ולהשתטח על ציונו של הצדיק הפלאי, וגם לזכות ולהתפלל בחדרו אשר נותר עדיין לעמוד על תלו עד ימינו אנו. אותו חדר בו היה הרה"ק ר' ישעיה'לה יושב ומקבל המוני אדם, שומע את אשר על לבם ופועל עבורם ישועה בתוך גדרי הטבע או מחוצה לו.
אבל דומה שבשנים האחרונות מתרחש לנגד עינינו מחזה פלאי שאין דרך לתאר אותו. משנה לשנה הולכת וצומחת הנסיעה ההמונית לציונו, כשבשנים האחרונות כבר מדובר על אלפים שנסעו מכל רחבי העולם להונגריה להשתטח על ציונו של רבי ישעיה'לה. אשתקד שהיתי במקום לעת ערב – לקראת השקיעה של יומא דהילולא ג' אייר והמחזות של האוהל הצפוף עד אפס מקום לצד הדחיפות בין ההמונים שביקשו להשתטח על קברו של הצדיק, הזכירו לחלוטין את האווירה המירונאית של ל"ג בעומר (והמחודדים שבחבורה מסבירים שישנו הבדל יסודי אחד, שכן בעוד במירון ההגדרה הוותיקה היא 'בפנים יום הכיפורים, בחוץ שמחת תורה', הרי שבקרעסטיר 'בפנים זה יום הכיפורים ובחוץ – ערב יום הכיפורים', כשהכוונה היא לסעודות הענק הניתנות במקום כיד המלך ו'בנוסח ר' ישעיה'לה' לאלפי העולים להשתטח על הציון).
דומה שההסבר המרכזי לנסיעה ההמונית קרעסטירה הוא ישועות. בני דורנו זקוקים לישועות, מחפשים ישועות ונוהרים אחר ישועות, ובקרעסטיר יש ישועות והרבה. עוד בחייו של רבי ישעיה'לה נפוצו הסיפורים אודות המופתים הפלאיים שחולל, ואצל יהודי הונגריה תושבי המחוז מקובל היה לבוא אליו לסעודת מלוה מלכה, להתברך מפיו ולקבל ממנו קוביית סוכר (המכונה 'קאצקער צוקער') שכוחה רב לברכה וישועה. והרה"ק רבי ישעיה'לה יושב אז ומשיח בסיפורי צדיקים, מופשט לגמרי מכל הוויה עצמית ועיתים הוא מספר סיפורי מופת שאירעו אצלו בעצמו ועל־ידם הוא מחזק האמונה בלבות השומעים.
בכלל כאשר מסתובבים ברחובות קרעסטיר למדים כי לכל דבר יש שייכות אל רבי ישעיה'לה. כך למשל החסידה המקננת על עמוד החשמל שמול ביתו. לראות חסידה מקננת על עמוד חשמל הוא לא מחזה נדיר ברחבי אירופה, אבל בקרעסטיר גם לחסידה יש משמעות משל עצמה. וכך מספרים שם כי ערב שבת אחת לא הגיעו אל הצדיק דגים לכבוד שבת. הרבנית התעצבה אל ליבה, אבל רבי ישעיה'לה לא נפל ברוחו והוא הבטיח לה כי עד מהרה יגיע דג אל הבית. לא ארכו הרגעים והנה מפיה של חסידה המקננת בסמוך נשמט דג גדול ששלתה זה עתה מן הנהר, היישר אל חצרו של הצדיק – לבל יחסר המזג.
הביקור הראשון שלי בקרעסטיר היה לפני חמש שנים. ההילולא חלה באותה שנה בשבת ואני ביקרתי במקום ביום שישי, כשאת השבת עצמה עשיתי בקהילה האורתודוקסית של בודפשט (הראויה למאמר משל עצמה). יהודים רבים שהו באותה שבת בבודפשט ובשבת בבוקר נערך בבית הכנסת הגדול 'קידושא רבה' לכבוד יומא דהילולא של הצדיק. ובעוד היושבים במקום מספרים סיפורי נפלאות שהתרחשו אצל רבי ישעיה'לה עוד בחייו, הציג אחד הנוכחים במקום ילד קטן כבן שנתיים וסיפר בעיניים נוצצות מהתרגשות: "אני הייתי בחור מבוגר במשך שנים ארוכות. לא הלך לי בשידוכים וכבר כמעט שאמרתי נואש עד שחבר שכנע אותי לנסוע לקרעסטיר ולהתפלל על ציונו של רבי ישעיה'לה. הבטחתי אז שם שאם אזכה להקים בית בישראל אקרא לבן הנולד לי על שמו של הצדיק והנה הוא ישעיה'לה שלי", הרים את הילד הקטן והציג אותו בפנינו.
אברך אחר ששהה שם במקום סיפר לי אז שמספר שנים קודם לכן הוא סבל ממחלת מעיים נדירה שהרופאים לא מצאו לה שום פתרון. כתוצאה מאותה מחלה הוא הגיע למצב שבו לא יכול היה לאכול כלום בצורה נורמלית וכל התזונה שלו נערכה באמצעות החדרת זונדה. "איבדתי ממשקלי עשרות קילוגרמים ושכבתי בבית החולים כאבן שאין לה הופכין", סיפר. "אבא שלי מרבה בנסיעות לקרעסטיר עוד מהשנים שבהן הונגריה היתה תחת שלטון קומוניסטי וכעת באחת מנסיעותיו נכנס לחדרו של ר' ישעיה'לה (ביתו של הצדיק נמצא כיום בידי נכדיו וחדר קבלת הקהל של רבי ישעיה'לה משמש חדר תפילה – מ.ו.), החזיק בידיו כמה קוביות סוכר וביקש שכשם שהצדיק בחייו פעל ישועות רבות באמצעות קוביות הסוכר הללו, כך גם הסוכר שבידיו יתברך. כשבא לארץ הביא לי לבית החולים את אחת הקוביות הללו כשהוא אומר 'זה יהיה לך לברכה'. לא היה לי קל", סיפר אותו אברך, "בקושי יכולתי אז להכניס משהו לפה, אבל ראה זה פלא: הקובייה הזו חוללה עבורי את הישועה. בתוך זמן קצר כל המחלה עזבה אותי כלא היתה והנה אני", סיים, וממדיו בשעה שדיברנו הוכיחו שהוא אכן נרפא כליל ממחלת המעיים המשונה…
ידידים מספרים גם על אירועי פלא שאירעו עם הנוסעים לקרעסטיר. כך אברך שעשה את דרכו מניו יורק לקרעסטיר והחליט לחלק לנוסעים במטוס חלב כשר לכוסות הקפה השחור שיוצעו להם על ידי צוות המטוס. ישנה רק בעיה קטנה אותה מכיר כל מי שטס בעשורים האחרונים לחו"ל –אי אפשר להעלות נוזלים למטוס, בטח שלא קרטון חלב שמביאים מהבית. אבל אותו אברך החליט לנסות בכל זאת ולמרבה הפלא, כשתיק היד שלו עבר את השיקוף, הפקידה לא הבחינה בדבר, ודווקא את מי שבא אחריו עצרו וביקשו ממנו לפתוח את המזוודה בחשד שיש שם נוזלים אסורים.
ובעת כתיבת השורות מספר אחד הנוסעים השתא על אחיו שהגיע השבוע (יום ב') לשדה התעופה בישראל עם דרכון שתוקפו פג לפני מספר חודשים. בדרך כלל לא מאפשרים לטוס עם דרכון כבר חצי שנה או שלושה חודשים לפני שפג תוקפו – מדינה ומדינה וכלליה שלה, אבל במקרה שלו איש לא הבחין בכך לכל אורך מסלול המכשולים בשדה התעופה, עד שהגיע לשער העלייה למטוס. רק שם הבחינו בתאריך הבעייתי ואף שפקידי שדה התעופה אמרו תחילה שהוא ייאלץ להישאר בארץ, בסופו של דבר לאחר שהתחנן בפניהם שהוא לא יכול לוותר על הנסיעה החשובה לקרעסטיר הם נעתרו והתירו לו לנסוע עם דרכון פג תוקף כשהם מסבירים לו שאילו היו מבחינים בכך בעמדות 'הצ'ק אין' לא היו נותנים לו לטוס ורק בגלל שהגיע כבר לשער העלייה למטוס הוא זוכה בפריבילגיה החריגה!
אורחים, בורחים, דורכים
מעטים הינם הצדיקים אשר עוד בבחרותם כבר שמעו אודותיהם ביטויים כה מופלגים כאלו שנשמעו על רבי ישעיה'לה. הוא התייתם מאביו רבי משה כשהיה ילד בן שלוש יתום ומאז טופח וחונך בידי אמו עד שהיה בן 12, אז הביאה אותו אימו אל הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא כדי שיחנך את בנה יקירה. הרה"ק מליסקא שלחו ללמוד בישיבתו של הגאון מסעמיהאל ולאחר חצי שנה שב רבי ישעיה'לה לליסקא ושם שהה במחיצתו של הרה"ק רבי צבי הירש, שקירבו מאוד עד שמינהו להיות משמשו.
כאשר התבגר רבי ישעיה'לה התפלאו הכל מדוע אין רבו טורח להשיאו אשה, אך הוא השיב כי על ישעיה'לה שלו אינו דואג. גם כאשר שכב רבי צבי הירש על ערש דווי שאלו רבי ישעיה'לה מה יהא עמו ורבי צבי הירש שב וחזר על דבריו – "עליך איני דואג". בחודש אב תרל"ד הסתלק הרה"ק מליסקא, ורבי ישעיה'לה החל נוסע לצאנז אל הרה"ק בעל 'דברי חיים', שהראה לו אותות קירוב וחיבה מופלגים, עד שחרג ממנהגו וכיבדו בברכת המזון על שולחנו – מה שלא זכו בו אפילו תלמידי חכמים מופלגים וצדיקים גדולי היחס.
כעבור זמן מה החלו מדברים בו נכבדות עם הרבנית בתו של החסיד רבי יצחק יונה וינשטוק (אין קרבת משפחה) וכאשר בא השידוך לידי גמר וכבר קרבו ימי הנישואין, נערכה שמחת ה'אופרוף' אצל הרה"ק רבי מרדכ'לה מנדבורנה זי"ע, אשר אף הוא יצא מגדרו לכבד את הבחור המופלג שהכל ידעו עליו כי איש קדוש הוא. בשעת האופרוף שלו אמר רבי מרדכל'ה: "וכי במה נקיים בר' ישעיה'לה את מנהג ה'באווארפען' (זריקת גרעיני חיטה שהפכו במשך השנים לסוכריות וכיום ל'פעקאלאך')? מ'וועט איהם באווארפען מיט חסידים (- 'נזרוק' עליו חסידים)". וכדברי קדשו כן נתקיים ברבי ישעיה'לה אשר לימים נהרו אליו החסידים לאלפיהם ולרבבותיהם. ועוד מסופר על הקשר שבין הרה"ק מנדבורנה לרבי ישעיה'לה שרבי מרדכ'לה אמר פעם על משקל תפילת 'יקום פורקן' הנאמרת בשבתות. "רברביא" – אלו הרביים הגדולים. "וזעיריא" – אלו הרביים הקטנים. "טפלא" – אלו הרביים הקטנים ממש. "ונשיא, מלכא דעלמא יברך יתהון" (וּנְשַיָא נשמע ביידיש כמו 'אוּן שַעְיֶה' לאמור: "ואת ישעיה, מלכא דעלמא יברך יתהון – הוא נתברך על־ידי הרביים הגדולים להיות רבי").
בימיו של ר' ישעיה'לה היה בחצרו מקום לכל יהודי ויהודי. הוא קיבל אנשים מרי נפש לצד חסידים מרוממים ונהג בכולם במידה שווה של טוב עין ואירוח. רגיל היה על לשונו לומר כי בחצרו שוכנים 'אורחים' – כפשוטו; 'בורחים' – הם מי שברחו מביתם ומקהילתם מכל קצוות ארץ מכל מיני סיבות (ברחבי הונגריה ידוע היה כי אם נעדר אדם מביתו יש לחפשו תחילה בקרעסטיר…); ו'דורכים' – הם מאות הפועלים היהודים שנקבצו ובאו מכל הונגריה והועסקו בכל הכרמים שסביב, ואשר בשבתות, לאחר שעבדו בפרך בכל השבוע, יורדים היו אל חצרו של רבי ישעיה'לה שהיה משביע את רעבונם בסבלנות עצומה. לא אחת ולא שתיים אירע, שבמהלך השבת כבר נגמר האוכל שהכינו בבית הצדיק לצרכי השבת כולה, עד שבסעודה שלישית כבר היו צריכים לאכול לחם שחור שנותר מימות השבוע ולמלוה מלכה כבר קראו לשוחט שישחט בהמה.
קרוב ל־50 שנה הנהיג הרה"ק רבי ישעיה'לה את עדתו בקרעסטיר. יהודים נהרו אליו מכל רחבי הונגריה ואף מחוצה לה והוא פעל עבורם ישועה ורחמים. בימי צר ומצוק של מלחמת העולם הראשונה, כאשר הרעב והכפן שוררים בארץ, הרי הוא ממציא מזון ומחיה למאות יהודים וכך נוהג הוא כל ימיו.
והנה קרבו ימיו למות, וצדיק זה – אשר בחיים חיותו כאשר ראוהו בין קריאת התורה לתקיעות עוסק בהכנת העוגות עבור המתפללים לאחר התפילה ושאלוהו לפשרה של הנהגה זו, השיב: "כל העולם עוסק ברזין דרזין ואני עוסק ב'לשובע ולא לרזון'" – ביקש לדאוג לשובע ולא לרזון גם לציבור הרבבות שיגיעו להלווייתו. ביקש אפוא שיקראו לאשה חשוכת בנים אשר משך תקופה ארוכה ציפתה לישועה, ואמר לה כי אם תעסוק בהכנת מזון לקהל הגדול שיתאסף להלווייתו, הרי שבזכות זאת תיוושע בדבר ישועה ורחמים. תמהה האשה ושאלה: "אבל רבי, מי ירצה לאכול בשעה כזו?!" ורבי ישעיה'לה השוכב על ערש דווי וכל מעייניו נתונים להחיות עם רב מסביר לה, כי אם תאמר לקהל הגדול שבזכות אכילתם תזכה לישועה, הרי שהם ייאותו לאכול את אשר תכין. וכך הווה. הצדיק הסתלק והציבור הגדול שנאסף להלווייתו ישב לאחריה לסעודה, שלה דאג הרה"ק רבי ישעיה'לה ואשר בזכותה נפקדה אותה אשה חשוכת בנים בזרע של קיימא.
וכשם שהתקיימו ברבי ישעיה'לה ברכות הצדיקים בחייו, כך התקיימו בו גם אחר הסתלקותו. כך מסופר כי לאחר נישואיו ביקש רבי ישעיה'לה לקבוע את מגוריו במקום מושבו של רבו הרה"ק מליסקא, אך היו שם מי שרדפו אותו והוא ביקש להימנע מהמחלוקת. נסע אפוא להיוועץ עם הרה"ק בעל 'ייטב לב' והוא יעץ לו שיעזוב את המקום באומרו לו: "איהר וועט האבן פרנסה אפילו אויפ'ן שפיץ בארג" (אתה תמצא פרנסה אפילו בראש ההר). ואכן מדבריו של אותו צדיק לא נפל מאומה, כי אף אם דירתו של רבי ישעיה'לה היתה במישור – ברחובה הראשי של קרעסטיר – הרי שדירתו למנוחת עולמים הינה בראש ההר ואלפים נוהרים לשם בכל ימות השנה ובמיוחד ביומא דהילולא שלו להתפלל ולהעתיר תחינה לזכות לישועות בכל מילי דמיטב בזכות הצדיק הפלאי רבי ישעיה בן רבי משה. זכותו תגן עלינו.
(מרדכי וינשטוק, מתוך מגזין בקהילה)
1/1428