הלקח הכפול של ארבעת המינים
במדרש (ויקרא רבה ל', ט') דרשו את ארבעת המינים כלפי הקדוש ברוך הוא: "פרי עץ הדר" זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: "הוד והדר לבשת" (תהילים ק"ד, א'). "כפֹת תמרים" זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: "צדיק כתמר יפרח" (תהילים צ"ב, י"ג). "וענף עץ עבת" זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: "והוא עומד בין ההדסים" (זכריה א', ח'). "וערבי נחל" זה הקדשו ברוך הוא , שכתוב בו: "סֹלו לרֹחב בערבות ביה שמו" (תהילים ס"ח, ח'),
ובספרים הקדושים מבואר, שארבעת המינים כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא ("שער הכונות" דרוש ד' לסוכות) ועשר הספירות (זוהר ח"ג רנ"ו, א') וה"בית יוסף" (אורח חיים תרנ"א, י"א) הביא מעשה נפלא מחיבורו של רבנו מנחם רקנאטי זצ"ל (פרשת אמור, ד"ה ולקחתם), וזה לשונו: צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים, שלא להפרידה מן הבנין. וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות, בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי ושמו הרב רבי יצחק, ראיתי בחום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א. והיה מרחיק הה"א האחרונה מן השלוש אותיות הראשונות. ואמרתי לו: מה זה עשית, והשיב: כך נוהגים במקומנו. ואני מחיתי בו, וכתבתי אותו שלם. ואשתומם על המראה, ואין מבין.
למחר, בעת נטילת לולב, ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג, והבנתי פתרון חלומי, וחזר בו. ורז"ל רמזו סוד זה במדרש, שכל המינים האלו רומזים בהשם יתברך.
וה"חזון איש" זצ"ל התפעל מן הדברים, וקבעם בהקדמת ספרו על אורח חיים.
ומה הענין , שנצטוינו לקחת כביכול ארבע אותיות השם ברוך הוא, כל העשר ספירות, ולנענע לפנים ולאחור, לימין ולשמאל, מעלה ומטה, לעצור רוחות רעות וטללים רעים (סוכה לח ע"א). שמעתי, שלאחר שערכנו חשבון נפש ושבנו בתשובה שבימים הנוראים, זכינו במחילת עוונות והיינו לצידים, הרי "צדיק מושל יראת אלוקים" (שמואל ב' כ"ג, ג'), שהקדוש ברוך הוא גוזר גזרה והצדיק מבטלה (מועד קטן טז ע"ב), הצדיק גוזר גזרה מלמטה והקדוש ברוך הוא מקים מאמרו מלמעלה, ככתוב (איוב כ"ב, כ"ח): "ותגזור אומר ויקם לך. ועל דרכיך נגה אור" (תענית כ"ג ע"א), וכמו שאמרה מרים לאביה: "אתה צדיק, וגזרתך ודאי מתקימת" (סוטה יב ע"א), וכביכול אנו נוטלים את הנהגות הקדוש ברוך הוא וספירותיו הקדושות בידינו ומנענעים אותם לכל רוח שנרצה, לעצור רוחות רעות וכל מיני פגעים.
שמעתי, ואמרתי: אספר לכם סיפור. רבי לייב, בנו של ה"חפץ חיים", נסע ברכבת מוורשה בירת פולין. ישבו עמו כמה יהודים חסידיים, שהכירוהו וידעו ששומר הוא פיו ולשונו ולא יוציאו ממנו דבר אודות אביו הגדול שנודע כגאון וצדיק ואף פועל ישועות התחכמו ואמרו: כל אחד מאיתנו יספר דבר מופת מרבו.
זה היה חסיד גור וזה חסיד אלכסנדר, וזה חסיד פיאסצנע וזה ביאלא, וכל אחד סיפר סיפור אישי, כיצד נושע בעצת וברכת רבו, "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים".
סיפרו וסיפרו והגיעו לרבי לייב. נו. אל תפרוש מן הצבור. כולם ספרו, עכשיו תורך.
נענה ואמר: "כולם ספרו מופתים מרבותיהם, כיצד צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקים. המופת של אבי הוא, שהקדוש ברוך הוא גוזר ואבי מקים"...
אבל – הוספתי מיד ואמרתי – ודאי שאתם צודקים אבל הא בהא תליא: מי שהקדוש ברוך הוא גוזר והוא מקים, אזי הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקים. ומשנה מפורשת היא: "עשה רצונו יתברך כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו יתברך, כדי שיבטל רצונו כביכול מפני רצונך" (אבות פ"ב מ"ד, ויעוין ברע"ב). וראיה, מה"חפץ חיים" עצמו –
בסערת מלחמת העולם הראשונה אסרו שלטונות רוסיה בחור מישיבת ראדין ממוצא גרמני, אפרים מממל, והאשימוהו בריגול לטובת הגרמנים. למשפטו, שנערך בפני בית דין צבאי בויטבסק, הטריח עצמו ה"חפץ חיים" ממקום גלותו בשומיאץ והעיד לטובתו, אך השופטים לא התרשמו ודנו את הצעיר למות בעוון ריגול בעת מלחמה. עם זאת, בהתחשב בגילו הצעיר, המירו את גזר הדין בעשר שנות מאסר עם עבודת פרך.
שמע ה"חפץ חיים", והפטיר: "שוטים שבעולם! לעשר שנות מאסר דנוהו, האם שלטונם בטוח לעשרה חודשים?! הרי אפילו בעשרה שבועות אינם בטוחים!"
היה זה בכ"ב טבת, תרע"ז.
סיפר הגאון רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל, שהיה נוכח כשספרו לרבו, הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל על גזר הדין ותגובת ה"חפץ חיים", ועל אתר נענה ואמר: "החפץ חיים" הדיח את הצאר ניקוליי – אבל מי יודע מי יתפוס את מקומו!"
וכעבור חדשיים, בכ"ב אדר תרע"ז, הודח הצאר ניקוליי וכל האסירים המדיניים שוחררו, כולל אפרים מממל!
הנה כי כן, כשהאדם מקים מאמר הבורא, מקיים הבורא מאמר אותו אדם!
והגדת סוכות – רבי יעקב גלינסקי