דין מוקף גויל
מבואר בגמרא (דף כט') שכל אות בספר תורה תפילין ומזוזות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, כלומר שאין קלף מסביב כל האות.
ויש לבאר דעות הפוסקים בדין מוקף גויל, האם הפסול הוא רק בנגיעה שבין אות לאות ועי"ז אין גויל מקיפה, או שגם כשיש חור בקלף סמוך לאות יוצא שבמקום הנקב אין האות מוקפת גויל, כמו כן האם דוקא בשעת כתיבה יש פסל מוקף גויל, או גם כשארענגיעה או נקב לאחר הכתיבה גם אז פוסל מוקף גויל.
נראה בעזהשי"ת לבאר בתמצית דעות הראשונים והפוסקים, והכרעת המשנה ברורה בזה.
אות שנפסקה בנקב
הנה בגמרא אחרי הדין שאות שאינה מוקפת גויל פסולה, מבואר שאם נפסקה רגל ימין של האות ה"י בנקב, אם נשתייר כשיעור אות קטנה כשר, ואם אות ו"ו נפסקה בנקב צריך להראות לתינוק אם יקראנה ו"ו או שנראית כמו יו"ד.
שתי תירוצי הבית יוסף
והקשה הבית יוסף (סימן ל"ב) איך ניתן להכשיר אותיות שנפסקו והלא אינם מוקפות גויל, ותירץ בזה שני תירוצים:
- פסול מוקף גויל דוקא כשנדבקה באות אחרת אבל אם יש נקב בצדה כשרה, ודקדק כן מדברי רש"י שפי' על פסול מוקף גויל שמדובקת באות אחרת, ובדברי הגמרא בויל שנפסקה פירש שאירע הויל במקום נקב משמע אף שהיה בשעת כתיבה כשר, כיון שזה ע"י נקב ולא בנגיעה.
- שגם נקב פוסל, אבל דוקא בשעת כתיבה, אך אם נעשה נקב לאחר כתיבה כשר, חילוק זה מבואר ברמב"ם פ"א מתפילין ה"כ.
- לפי"ז יוצא שנגיעה בשעת כתיבה ודאי פוסלת, ונקב לאחר כתיבה בודאי אינו פוסל, אכן אם היה נקב בשעת כתיבה לפי התי' הראשון {שזה דעת רש"י} כשר, ולתי' הב' פסול.
נחלקו האחרונים בנגיעה לאחר כתיבה האם לתי' השני יהיה כשר, ורק לתירוץ הראשון פסול, או שמא גם התירוץ השני מחמיר בנגיעה לאחר כתיבה, ובא לרבות שגם נקב פוסל אם הוא בשעת כתיבה.
דעת הנוב"י (יו"ד ח"א סי' ע"ה) שנגיעה לאחר כתיבה תלוי בשתי התירוצים, ולתי' הב' הכל תלוי בשעת כתיבה או אחר כתיבה ואין חילוק בין נגיעה לנקב, יוצא שלפי תי' ראשון יש קולא בנקב בשעת כתיבה וחומרא בנגיעה לאחר כתיבה, ולתי' ב' יש חומרא בנקב בשעת כתיבה, וקולא בנגיעה לאחר כתיבה, וכן דעת הדרך חיים. ולהלכה סובר בדעת השו"ע שהחמיר בשתי התירוצים.
אך הגרעק"א בהגהותיו כתב בשם ספר דבר משה שנגיעה לאחר כתיבה פסול בתורת ודאי גם לפי התירוץ השני, והבאור הלכה (סי' ל"ב סעיף ט"ז) הביא מחלוקת זו, וכתב שיש בזה נ"מ אם נמצא נגיעה לאחר כתיבה בשעת קריאת התורה, שהכלל בזה שאם יש פסול ודאי מוציאים ספר תורה אחר, אך אם זה רק ספק לא מוציאים ספר תורה אחר.
והכריע המשנ"ב להקל כהנוב"י ודרך החיים לדונו כספק ולא להוציא ספר תורה אחר.
נגיעה ונקב שנעשו לאחר כתיבה
דן מורי ורבי הגרמ"ש קליין שליט"א בספח שאלת משה שערי הכתב (שיעור ח' סוף פרק א') באופן שקרה גם נגיעה וגם נקב לאחר כתיבה, וגרר את הנגיעה, האם צריך גם לגרור מהאות ליד הנקב כדי שיהיה מוקף גויל, או שכיון שהנקב נעשה לאחר כתיבה אינו צריך לגרור.
וביאר מו"ר שהדבר תלוי בדעות הפוסקים שהזכרנו, שלהנוב"י וסיעתו שפי' שתירוץ שני מקל בנגיעה אחר כתיבה, א"כ אחר שגרר את הנגיעה כדי לחוש לתי' ראשון, אינו צריך לגרור מעובי האות ליד הנקב, כיון שלפי שתי התירוצים זה כשר, אכן לדעת הדבר משה שגם לתירוץ השני פוסלת נגיעה יוצא שבשלב שהיה נגיעה היה פסול בודאי ורק כשגרד חוזר להכשרו ותקונו יוצא שהנקב שהיה בשעת הדבוק נחשב נקב בשעת כתיבה, שעדיין לא נשלמה הכתיבה.
ולהלכה מכריע לכתחלה לגרור סביב הנקב לחוש לדעת הדבר משה, אך אם אי אפשר לגרור או שמדובר בשמות הקודש שאסור למוחקם, לא יגרור סביב הנקב רק את הנגיעה.
דעת המשנה ברורה בנקב לאחר כתיבה
מתוך הדברים יוצא שנקב לאחר כתיבה כשר בודאי, אכן המשנה ברורה בקצור הלכות מוקף גויל בסוף המשנת סופרים, כתב שלכתחלה צריך לגרור סביב הנקב, ורק בדיעבד כשר כשלא גרר, ונבאר מקור הדברים, שבשו"ע (סי' ל"ב סט"ו) דן אם נקב בתוך האות ג"כ פוסל או רק מחוץ לאות וכתב שאם לאחר שנכתב ניקב תוך האות כשר והירושלמי מחמיר, והקשו כל האחרונים הרי נקב לאחר כתיבה אינו פוסל אפילו מחוץ לאות, ותירץ המשנ"ב שם בשם הפרי מגדים שיש דין בנקב אחר כתיבה לגרור לכתחלה, אך אם תוך האות אינו פוסל במוקף גויל אין צריך לגרור אפילו לכתחילה, ומכח פירוש זה הוציא המשנ"ב שגם נקב אחר כתיבה לכתחלה יש לגרור.
ויעוי' בספר שאלת משה עוד דרכים בדעת השו"ע ןחלוקי דינים ביניהם.
ושם הביא שדעת הבית אפרים בדעת המאירי להחמיר בנקב לאחר כתיבה, לכן לכתחילה יש להחמיר.
תגובות ניתן לשלוח לפקס 15389791445