וכל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע (שמיני יא, כז).
סיפר לי רבי שלום שבדרון זצ"ל, כי בהיותו באמריקה, סיפרה לו אלמנה פלונית את המעשה הבא: היא החזיקה כלב בבית. מדוע? לאחר שהתאלמנה פחדה להתגורר לבדה עם הילדים (והעושר הרי מביא גנבים), לכן רכשו לה כלב שמירה, כדי שאם יהיה מי שרק ינסה להכנס לחצר – קולות הנביחות ישמעו עד הרחוב השלישי, ואם הוא יכנס לתוך החצר – הכלב יתנפל עליו ויעשה בו שפטים. כלב שמירה!
פעם אחת בשעות הבוקר, היא מבחינה שהכלב המסור שלה רץ מהחצר לתוך הבית פנימה, ונעמד ליד השמשה הקדמית של הדלת השקופה, מסתכל מבפנים החוצה וכאילו נתלה ונשען על הדלת. עומד דום, כאילו רועד ממשהו.
מה קרה לכלב?
עד שהיא חושבת, היא שומעת דפיקות על הדלת השקופה. התקרבה, והנה, לא פחות ולא יותר, רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל עומד ליד הפתח. הכלב אפילו לא נבח, ברח פנימה וכאילו נדבק לדלת. כלב הרי לא יודע חכמות, הטבע שלו לנבוח ולכעוס, ונאלם דום.
בעלה המנוח היה מהנדיבים של הישיבה בברנוביץ, רבי אלחנן הגיע לאמריקה למסע התרמות (ושב לברנוביץ ממש עם פתיחת המלחמה העולמית ונספה בקובנה בפורט התשיעי, הי"ד) לכן הגיע לביתם.
ר' שלום סיפר כי היא הדגישה ואמרה, שכל העת כאשר רבי אלחנן היה בבית, הכלב נשאר במקומו כאילו נדבק לדלת הכניסה, עמד דום. אחרי שרבי אלחנן יצא, שב הכלב למתכונתו הקודמת לקפץ לרוץ, כאחד הכלבים. ויהי לפלא.
הוא הענין שדיברנו אודות צלם האלקים שנכר על פני האדם. אך על איזה אדם? זה ששומר על הצלם אלקים שלו. מורא'דיג.
"נשמה שנתת בי טהורה היא", הנשמה היא הצלם אלקים שבאדם, והצדיקים שומרים עליה בשלמות.
(יחי ראובן, עמוד פ"ג, פרשת נח)