״בעיסוק עם ילדים וצעירים צריך לזכור, שאמנם צריך להבין ולהיות ברמה של הילדים – אבל לא להישאר שם. אדרבה, צריך במדת האפשר להגביה את הילדים לרמה של המחנך״…
דברים אלו, שנאמרו בהזדמנויות רבות על ידי רשכבה״ג מרן הגראי״ל שטינמן זי״ע, וחזרו ונשנו בכינוסי מחנכים על ידי בנו הגאון רבי שרגא שליט״א חתניה דבי נשיאה – ישמשו לנו כהקדמה לדברים הבאים.
בתוך הבית פנימה יש הרבה הזדמנויות לרדת לעולמם של הילדים הצעירים ולהישאר שם… אם זה במשחקים איתם, או להשכיל לחנך אותם בהתאם לרמתם, או סתם לשוחח איתם בשפה שווה. כי בודאי צריכים להבין את צרכי הילד, את רמתו ושפתו. אבל ההורה צריך להישאר הורה ולא להפוך לחברו של הילד.
בהיותו צעיר, נהג רבינו לא פעם לשחק עם ילדיו משחקים של צעירים, אך לא היה מרבה בזה אלא רק אם ראה סיבה מיוחדת. בדרך כלל המשחקים היו משחקים תורניים, כמו חידות תורניות ששאל, או סיפורי צדיקים שסיפר, וגם משחקי חיפוש שונים, כמו מי יגלה היכן מקומו של ספר פלוני בארון הספרים, וכהנה וכהנה לרוב (פירוט בנושא ראה בספר בית אימי).
עדות מרתקת שמענו מפי בנו הגר״ש, כי ביום תשעה באב פעמים והיה רבינו מעסיק את ילדיו על ידי משחק הדמקה. באותן שעות הוא ישב על הארץ כדין, וכך שיחק קרוב עמם את משחקי הילדים. אגב, בזמנים אחרים לא עלה על דעתם של הילדים להציע לו לשחק איתם…
*
יש עוד נושא שעלול להביא את ההורה לרדת ולהישאר ברמה של הילדים: המריבות.
מריבות וחיכוכים הם עובדות המצויות בכל מקום, קל וחומר אצל צעירי הצאן. בביתו של רבינו הוא הנהיג משנה סדורה: ויכוחים – לא במחיצתו. קרה, כמו בכל בית, ובין הילדים פרצה מריבה, במקרים כאלה אחד ההורים משמש בתפקיד שופט צדק, הוא שומע את הצדדים ונכנס לעובי הקורה. אך אצל רבינו לא היה כזה תפקיד. מריבות ומחלוקות? לא על ידו! אם ראה תיגרה פורצת, דאג להשקיט אותה אך הוא לא היה בתוך הסיפור, הוא היה מהצד. יש מריבה ומחלוקת? הוא לא איתם.
ולא רק בין ילדיו, אלא בכלל. אחד מבניו שליט״א הסביר לנו את הדברים: "אבא שליט״א שונא מריבות ומחלוקות. הגם שבדרך כלל צד אחד צודק, המריבה עצמה היא סיבה להתרחק מהכל. אף שבמשך השנים התרחקות זו עלתה לו לעתים בהרבה עגמת נפש, הוא לא רצה לשמוע מעניינים אלו כלל, לא מהצד הראשון וגם לא מהשני. הוא בצד השלישי".
מספר שנים נהג רבינו לנסוע לכמה ימים בחודש אב לדירה בעיר צפת, שם נתן לו אחד מתושבי המקום את ביתו ודאג לו במסירות נפלאה, שיוכל לנוח יחד עם להבחל״ח הרבנית ע״ה ולא יופרעו משום אדם. אכן, באותן תקופות העיד רבינו על עצמו כי הוא מספיק ללמוד ביום אחד מה שהוא לא מספיק בביתו במשך שבוע… אלא שאז אירע סיפור מופלא של ממש, המראה על התנהגותו של רבינו כלפי בני הבית הגבאים שיחיו.
באותם ימים קודם שנסע לצפת, אמר רבינו לאחד ממקורביו שהיה רגיל לשאול אותו ולדבר איתו בלימוד, שיבוא אליו לשם כדי שיוכל להשיב לו ברוגע וביחידות. התלמיד עשה כמצווה עליו והגיע, אלא שכאן ציפתה לו קבלת פנים לא נעימה: בעל הבית, שדאג בכל מאודו לרבינו, הודיע לו כי "אף אחד אינו נכנס לפה, אפילו שאלות של דיני נפשות לא נכנסות בימים אלו".
התלמיד, שהגיע בהוראת רבינו, לא ידע את נפשו. הוא המתין בסבלנות, וכשרבינו הבחין בו ציוה עליו שיכנס ונעל את הדלת. התלמיד הנבוך סיפר לרבנו כי הוא לא ידע שהוא יחידי פה, וכי הוא לא רוצה להפריע, והוסיף עוד כי בעל הבית ביקש ממנו לבל יבוא שוב…
רבינו לא התרגז, רק אמר בחיוך: "ככה הוא אמר? אז מחר נסכם על שעה שתבוא, אף אחד לא יידע מזה, ואני אפתח לך את הדלת, תיכנס במהירות ואנעל אחריך, ולא יבחינו בבואך ובצאתך"…
לא נאריך בכל פרטי העובדה המדהימה, אך מעשה זה חזר על עצמו יום אחרי יום, כשרבינו לא מעיר לבעל הבית היקר דבר וחצי דבר, רק סיכם עם התלמיד על שעה שהוא יפתח לו בבואו ובצאתו. (קודם שעזב רבינו את המקום העיר בחיוך למארח על הדבר, אך אין כאן מקומו).
(מתוך מאמר בגיליון 'דברי שיח')
2/480