הרב בנימין גולד
"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם, כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי וגו'" (שמות כ"א, א'-ב')
דבר פלא הוא עד מאד! פרשת משפטים בה מבוארים המצוות והחיובים שניתנו לישראל, פותחת במצוות שחרור עבדים!
וכי לא היה ראוי לפתוח במצוות יותר מרכזיות? כמצות שמירת השבת והמועדים המופיעים בהמשך הפרשה? האם לא היה ראוי לפתוח בחיובים שבין בני אדם בני חורין?
מדוע מנתה התורה את מצות שחרור עבדים כמצוה הראשונה בפרשת המשפטים בהם נצטוו ישראל?
התמיהה אף גדולה יותר, מהמבואר בהפטרת הפרשה, שמצוה זו של שחרור עבדים, נצטוו ישראל כבר ביציאתם ממצרים! מלבד ציוויה בהר סיני! מדוע?
דבר גדול באה ללמדנו התורה בזה!
פרשת משפטים עוסקת בענינים שבין אדם לחברו ובזהירות בממון חברו, ללמדנו את הזהירות הנצרכת בכבוד השני ובממונו!
וכדי להדגיש בפנינו עד כמה צריכה להיות הזהירות לכל אדם באשר הוא, פתחה התורה בדיני עבד – שהוא האדם הבזוי והשפל – גם אותו צריך לכבד ולהזהיר בכבודו! כל אדם באשר הוא אדם יש להיזהר מאד בכבודו!
זה התורה באה ללמדנו – הזהירות בכבוד השני, היא בלא קשר למעמדו ותפקידו, כל אדם באשר הוא אדם, יש לכבדו ולהיזהר מלפגוע בו בגופו בנפשו ובממונו!
לכך גם ציותה התורה על מצות העבדים מיד ביציאתם ממצרים, מבאר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, כי מיד כשהשתחררו בני ישראל מעבדות, כשטעם העבדות והשפלות עדיין בפיהם – אז מצטווים על כבוד העבדים, להבין כמה כל אדם באשר הוא – אדם הוא!
לא לחינם אמרו חכמי דורו של מרן רבי ישראל סלאנטר זצ"ל שנפטר בשבוע של פרשת משפטים, כי זוהי הפרשה שלו! הוא שטרח כל חייו להחדיר את ענין המוסר והמידות שבין אדם לחברו – 'זוהי הפרשה שלו'!
<><><><><><><><>
מסופר על רבן של כל בני הגולה מרן רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, שפעם הלך ברחוב עם קבוצה מתלמידיו, ניגש יהודי לר' חיים עוזר ושאל : האם כבוד הרב יודע היכן כתובת פלונית?
ר' חיים עוזר ענה לו בחיוב, והסביר ליהודי שכתובת זו נמצאת בצד השני של העיר מהלך של מחצית השעה, ולא הספיק היהודי לברר עוד פרטים כיצד מגיעים ואיך, ומיד נטל ר' חיים עוזר את ידו של אותו יהודי והתחיל ללכת איתו את כל הדרך עד שהגיעו לאותה כתובת, ונפרד ממנו היהודי בהכרת טובה.
תלמידיו שהיו מופתעים עד מאד מהנהגה זו של רבם, המתינו עד שנפרד מהיהודי, ואז שאלוהו? מדוע טרח הרב ללכת עם היהודי את כל הדרך? וכי א"א לומר לו את הכיוון שעליו ללכת, ואף אם רחוקה הדרך הרי באמצע יעצור וישאל עוד מישהו עד שיגיע לכתובתו? וכי כך צריך רבן של כל בני הגולה שזמנו כה יקר לטרוח?
ענה להם ר' חיים עוזר: וכי לא שמתם לבכם לכך, שיהודי זה מגמגם? הלא ראיתם את הבושה הגדולה שהיתה בפניו כשהציג את שאלתו בקושי רב בפנינו! נו, אם הייתי מראה לו את כיון הדרך, והיה צריך באמצע הדרך לשאול עוד אדם כיצד להגיע, ואולי אף פעמים מספר, כמה בושה גדולה היתה ליהודי הזה?
שווה היא כל הטרחה ללכת את הדרך הארוכה, ולהראות ליהודי את הכתובת המדויקת, העיקר למנוע בושה נוספת מהיהודי הזה!
<><><><><><>
הגאון המופלא ר' אברהם גניחובסקי זצ"ל נודע מאד במידת ההתחשבות בזולת שלו: מעשה נפלא היה בליל שבת אחד, כשאר הגיע אליו החברותא שלו שלמד איתו שנים בליל שבת, והנה בליל שבת זה הגיע החברותא ובטעות במקום לנקוש בדלת, הוא לחץ על כפתור הפעמון… וקול הצלצול נשמע בכל ביתו של הגאון זצ"ל.
החברותא נחרד מהטעות שקרתה לו, וכשהוא מסתפק האם לסבת על עקבותיו מרוב בושה, החליט לבסוף להישאר ולא להפסיד את הקביעות עם הגאון ר' אברהם זצ"ל, ונקש על הדלת והמתין, אבל בשונה מכל הפעמים שמיד הפתחה הדלת, הפעם שקט… אין קול ואין עונה.
החברותא נקש שוב ויותר חזק, כי ראה שיש אור בבית ואף היה נראה לו ששמע את קולו, הוא נקש שוב בחוזק, ואכן לאחר כמה דקות נשמעו רעשים, ודלת הבית נפתחה.
בפתח עמד הגאון ר' אברהם זצ"ל, כשהוא בבגדי שינה, ונראה כאחד שקם ממיטתו משינה עמוקה, ואז הוא אומר לחברותא בנימה של התנצלות: 'אני מבקש סליחה אם נאלצת לנקוש בדלת הרבה זמן, לא נעים שנרדמתי מעט ולכן לא קמתי מיד לפתוח הדלת'.
הדבר היה נראה מוזר מאד לחברותא, ששנים לומד עם הגאון זצ"ל ואף פעם לא קרה כדבר הזה, ובפרט לגאון ר' אברהם שהיה ידוע בהתמדתו בתורה ומיעוט השינה שהיה מנת חלקו, ובכזו שעה מוקדמת בודאי אין דרכו בכך ועוד בבגדי שינה?
לבסוף התברר, כי הגאון ר' אברהם, שמע את צלצול הפעמון, והבין שהחברותא טעה ובשוגג לחץ על הפעמון בשבת, והנה עכשיו אם אפתח לו הרי הוא ירגיש בושה, וכדי למנוע זאת, עשה עצמו הגאון ר' אברהם, שכאילו הוא נרדם, ולבש בגדי שינה, והראה עצמו כמי שישן, ואז החברותא יבין שהרב לא שמע כלל את הצלצול כי ישן.
עד כדי כך הקפיד הגאון ר' אברהם זצ"ל על חשש פגיעה בזולת, שהעדיף לבייש את עצמו שהלך לישון בשעה מוקדמת מה שלא היה רגיל בו אף פעם והעיקר שלא לבייש את החברותא.