יום חמישי א' בניסן תש"פ
כיצד ניתן 'לתקן' קמח שנרטב במים לשימוש בפסח?
שק קמח שנרטב בתחתיתו במים, והרטיבות עדיין קיימת – ניתן להשתמש בו בפסח לאחר הפרדת החלק הרטוב מהחלק היבש; דהיינו שמסירים את כל הקמח שנראה לעין כי הרטיבות הגיעה עליו, ומעט קמח מסביב לו, ומשתמשים ביתרת הקמח.
אולם, לכתחילה יש לנפות את הקמח, כיון שהניפוי יוצר בוודאות הפרדה מלֵאה בין החלק הרטוב ליבש, בכך שהקמח שנרטב 'נדבק' ונותר בנפה, והקמח היבש יוצא מבעד לנקבי הנפה. וכך צריך לנהוג מעיקר הדין בכל מקרה שבו לא ניתן לבצע הפרדה ידנית, כגון שהשק נרטב במספר מקומות.
וכן קמח שנכנסה בו רטיבות מלמעלה – חובה מעיקר הדין לנפותו, כיון שדרכם של המים לחלחל למטה, וההפרדה של החלק שניכרת בו הרטיבות אינה מספיקה. וראה תקציר למחר בנוגע לקמח שנרטב והתייבש.
[שו"ע תסו, ד, ומשנ"ב יא-יד]
לחוּת היוצאת מקיר אבן – האם נחשבת כמים לענין חמץ?
לחוּת היוצאת מקיר אבנים, או מקיר עץ – בין לחות הנוצרת מאוויר דחוס, כמצוי במרתפים ובמערות, ובין לחות הנוצרת ממים של ממש, וכגון קיר עץ שספג מים ואחר כך פלט אותם – מעיקר ההלכה, אינה נחשבת כמים. ואף כשמקור הלחות הוא במים, הם מאבדים את כוחם בעת שנבלעים באבן או בעץ, ואינם נחשבים עוד כמים. ולפיכך, דגן הבא במגע עם לחות זו, אינו מחמיץ.
אולם, לחות זו נחשבת כ'מי פירות', ומאחר ואנו נוקטים להלכה כי צירוף של מי פירות עם מים מאיץ את תהליך החימוץ – אסור לכתחילה ללוש בצק למצות בְּקמח שנגע בה; אבל מותר ללוש אותו בשמן וביצים, (לאלו הנוגים ללוש עיסה כזו בפסח); או לִקְלוֹתו ולאוכלו. וראה להלן בנוגע להלכה למעשה.
[שו"ע תסו, ג, משנ"ב ו-ז, ושעה"צ יא]
לחוּת היוצאת ממתכת או מזכוכית – האם נחשבת כמים לענין חמץ?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים שלחוּת היוצאת מקיר אבנים או מקיר עץ נחשבת כמים לכל דבר, וגורמת לחימוץ הדגן. ולכתחילה יש להחמיר כדעה זו, ולכן, החפץ להשתמש בפסח בקמח שנגע בלחות זו, עליו לנפותו, כדין קמח שנרטב במים, האמור לעיל. ואם הקמח התייבש – אף לאחר הניפוי רצוי לאפות ממנו רק לפני הפסח, ובזהירות יתֵרה לבל יחמיץ.
ולכל הדעות – לחות היוצאת ממתכת, או מזכוכית, או לחות הנוצרת על גבי הקיר מחמת חוֹם האש – נחשבת כמי פירות; ומאידך, לחות הנגרמת מהבל של מים חמים, נחשבת כמים. ולחות היוצאת מהחוֹל – וכגון שהניחו שק קמח על גבי ערֵמת חול, ולאחר מכן נמצא שהוא לח בתחתיתו – נחשבת אף היא כמים, משום שבכל חול מעורבת כמות מסוימת של מים, אשר מהם נוצרת לחות זו.
[שו"ע תסו, ג, משנ"ב ח, שעה"צ טו ו־כב, וביה"ל ד"ה שק]