חובה על האדם להתפלל את תפילת העמידה בציבור של עשרה אנשים; ויש מי שכתב שאין זו חובה, אלא שצריך להשתדל לעשות כן. ומי שאין באפשרותו להתפלל בציבור וגם לשמוע קריאת התורה, יעדיף את התפילה בציבור, וכן יש להעדיף תפילת שחרית בציבור על פני תפילת מוסף בציבור. ותפילה בציבור פירושה - לדעת פוסקים רבים - שעשרת האנשים מתפללים יחד, אך יש שכתבו כי די בששה מתפללים וארבעה אנשים נוספים הנוכחים במקום. וצריך שכל המתפללים יתחילו את תפילתם בשווה; ויש אומרים כי המצטרף לתפילת הציבור טרם שסיימו כולם את תפילתם נחשב (במידת מה) כמתפלל בציבור. [סעיף ט וס"ק כח; ביאורים ומוספים דרשו, 18, 23, 24, 26 ו־27]

כפי שנאמר בספר משלי, "בְּרָב עם - הדרת מלך", ולכן כאשר ישנם שני בתי כנסת (שאין לאחד מהם עדיפות בשל נוסחו או מנהגיו), אשר באחד מהם מתפלל ציבור גדול ובשני ציבור קטן - מצוה להתפלל בזה של הציבור הגדול. ויש שכתבו כי מטעם זה של 'בְּרָב עם' אין לחלק ציבור אחד לשני מניָנים או יותר במטרה שכמה 'חיובים' - דהיינו אבֵלים בתוך השנה לפטירת הוריהם, וכדומה - יוכלו לשמש כחזנים; ויש חולקים וסוברים שמעלת החסד הנעשה לאבֵל ולנשמת הנפטר, גדולה ממעלת 'בְּרָב עם', ומותר לחלק את הציבור; ויש שכתב כי לפני תחילת התפילה מותר הדבר לכתחילה, אך לאחר שפתחו ב'פסוקי דזמרה' אסור. [ס"ק כח; ביאורים ומוספים דרשו, 21-22; וראה עוד שם]

מי שאין באפשרותו להתפלל עם הציבור, יכוון את שעת תפילת העמידה שלו לשעה שהציבור מתפללים את תפילת העמידה, ובכך תֵּחשֵׁב תפילתו במידת מה כתפילה בציבור. וכן המאחר לבית הכנסת ומתפלל את תפילת העמידה בשעה שהציבור אומרים 'אשרי ובא לציון' וכדומה, או שמתפלל שחרית בשעה שהציבור מתפללים מוסף - נחשב במידת מה כמתפלל בציבור. והמתפלל לאחר שסיימו הציבור את תפילתם - יתפלל בבית הכנסת, כיון שהתפילה שם מקובלת יותר מאשר בבית; ואף מי שיש באפשרותו להתפלל בציבור בביתו, או בכל מקום אחר מחוץ לבית הכנסת - יעדיף את התפילה בבית הכנסת.  [סעיף ט וס"ק כז, ל ו־לג; ביאורים ומוספים דרשו, 32]