מדוע צריך לגעור בחזנים המאריכים בתפילת יום טוב? │ ממתי צריך להימנע מאכילה בערב יום טוב? │ וכיצד ינהג אדם שלא אכל סעודה בערב יום טוב? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקכ"ט סעיף א']
בישל ביום טוב במזיד או בשוגג לצורך שבת
מצות יום טוב לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה, ומבאר המשנה ברורה, שיש סתירה בין שתי פסוקים, מצד אחד כתוב, 'עצרת תהיה לכם', שמשמע מזה, שיום טוב ניתן לצרכי אכילה ושתייה, מצד שני כתוב, 'עצרת לה' אלקיך', שמשמע מזה, שיום טוב ניתן לתורה ותפילה, ולכן דרשו חז"ל, שכדי לקיים את שתי הפסוקים, מצות יום טוב היא לחלקו, חציו לבית המדרש, וחציו לאכילה ושתייה, וצריך לגעור בחזנים שמאריכים יותר מחציו של יום, כיוון שיש עניין שיהיה חציו גם לכם.
לא יצמצם אדם בהוצאות יום טוב, ומוסיף המשנה ברורה, שכל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים, שאם פיחת, פוחתים לו, ואם הוסיף, מוסיפים לו, וכתב הביאור הלכה, שבשאר ימים צריך אדם לצמצם בהוצאותיו, ולהיזהר מהוצאה מרובה, כי לא יוסיפו לו יותר ממה שפסקו לו, ועלול להיגמר לו מה שפסקו לו, וזו תוכחת מרובה על זמננו, שבעוונותינו הרבים הרבה אנשים עוברים על זה, והם מוציאים הוצאות יותר ממה שיש להם, והרבה סיבות גורמות להנהגה הזאת, והסיבה העיקרית היא, על ידי הנשים, שדעתן קלות והן לא רואות את הנולד, ואשרי למי שיתאמץ לבבו, ולא ישגיח לפיתויים, וינהל את הוצאות ביתו בחשבון כפי ערך הרווחתו ולא יותר.
צריך לכבד ולענג את יום טוב, ומבאר המשנה ברורה, שהכוונה היא לרחיצה בחמין בערב יום טוב כמו בערב שבת, וכן ילבש כסות נקייה, ולא ילבש מלבושי חול, וכן ישתדל אדם להכין בעצמו איזה דבר לצורך יום טוב וכמו לעניין שבת, וצריך לענגו ולכבדו כמו בשבת, ואסור לדבר ביום טוב דיבורים שאסור לדבר בהם בשבת, ומצוה להימנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב מזמן מנחה קטנה ואילך, כמו בערב שבת, שזה מכלל כבוד יום טוב שיאכל בליל יום טוב לתאבון, ולאו דווקא ממנחה ולמעלה, אלא גם לפני זמן מנחה קטנה דהיינו מתשע שעות ולמעלה, גם אין לקבוע סעודה, אבל אם חל ערב יום טוב בשבת, לכתחילה צריך לקיים את סעודה שלישית לפני זמן מנחה קטנה, ובדיעבד אם לא קים אותה באותו זמן, מצוה לכתחילה להיזהר לאכול מעט פת, כדי שיאכל בליל יום טוב לתאבון, ויש שכתבו, שגם אין לעשות מלאכה בערב יום טוב ממנחה ואילך.
מצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב כמו בערב שבת, וחייב לבצוע על שתי ככרות, מכיוון שגם ביום טוב לא היה יורד מן וכמו שלא היה יורד מן בשבת, ולכן בערב יום טוב היה יורד כפליים, וכן, יקבע כל סעודה על היין באמצע הסעודה, מלבד מה שקידש על היין בתחילת הסעודה, ומצוה לאכול בשר אם ידו משגת, ותיקנו להרבות בסעודה ביום טוב ראשון של פסח, ובעצרת, ובראש השנה, וביום טוב האחרון של חג, וכתב השער הציון, שזה בא להוציא את יום טוב של סוכות, כיוון שהעם טרודים במצות סוכה וד' מינים, ואין זמן להכין הרבה, ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים מבגדי שבת, ולא נהגו לעשות ביום טוב סעודה שלישית, ואם לא אכל בערב יום טוב, יאכל ביום שני פעמיים, ויקדש בשחרית את קידוש הלילה.
ביום טוב מאחרים לבוא לבית הכנסת, ומבאר המשנה ברורה, כדי שיכינו את צרכי יום טוב לפני שילכו לבית הכנסת, וכן ממהרים לצאת מבית הכנסת, משום שמחת יום טוב, אבל בימינו שמאריכים בניגונים ופיוטים וביוצר אור וקריאת שמע, וקרוב לוודאי שיעבור זמן קריאת שמע, צריך להשכים בכל יום טוב, כדי לקרוא את קריאת שמע בזמן הראוי.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א