כיצד להרגיש את צער הזולת למדתי משתיקתו של המשגיח הגאון הגדול רבי דב יפה זצ''ל!! – ידידי הרב ג' שיתף אותי בתחושותיו: לפני שנים מספר נולד לו ילד החולה בכמה מחלות נדירות רח"ל. התמודדות זו שינתה את חיי ביתו מן הקצה לקצה. ערב אחד הזדמנה לידו הזכות לקחת ברכבו את המשגיח הגאון הגדול ר"ד יפה זצ''ל מביתו שברכסים לשיחה תורנית בבני ברק. בתחילת הנסיעה התפתחה שיחה ערנית ביניהם. ואז סיפר ג' למשגיח את קשיי ההתמודדות עם מחלת בנו.
תקוותו הייתה שיזכה לברכת המשגיח ולייעוץ כיצד להתמודד נכון עם אתגר זה. המשגיח האזין לדבריו בשתיקה. ועד לסוף הנסיעה שתק, לא בירך ולא יעץ. פליאתו של ידידי הייתה רבה: שתיקה זו מה משמעה? בדרכם חזרה העז לשאול לפשרה של שתיקה זו.
ענה לו המשגיח: ראה, כדי לברך וכדי לייעץ צריך אני להרהר ובעיקר לחוש מה עובר עליך לאור הסיפור שסיפרת. כיצד אני הייתי מתמודד במצבך ח"ו. וזו פשר שתיקתי. הרהרתי במצבך המורכב. חשבתי לעצמי לו אני הייתי במקומך כמה קשה היה לי לתפקד. רק כאשר אני חש את הכאב והקושי אני יכול באמת לברך ולהתפלל. כעת שאני חש במעט את קשיי התמודדותך ברצוני לברכך ולהתפלל בעבורך שיהיה לך הכוח והחכמה משמים כדי לצלוח את הנסיון כראוי. סיים ידידי את דבריו ואמר: עברו חמש עשרה שנים מאז, אך לעולם לא אשכח את תחושת התמיכה שהותיר בי המשגיח שליט"א, תחושה זו נותנת לי הכוח להתמודד בס"ד עם הנסיון שנשלח עבורי משמים.
יתד נאמן