יום שני כ"ב באייר תשע"ט
כיצד יתכן שחצר שלא עשו בה 'עירוב חצרות' אוסרת בכך חצר שעשו בה עירוב?
כלל אמרו חכמינו בהלכות 'עירוב חצרות': "רגל האסורה במקומה, אוסרת שלא במקומה". ופירוש הדברים: שתי חצרות זו לפנים מזו, אשר החיצונה פתוחה לרחוב, והפנימית פתוחה לחיצונה, ובחצר הפנימית יש לפחות שני בתים של שני אנשים, כך שהיא זקוקה לעירוב חצרות כדי להתיר את הטלטול ממנה לבתים, ולהיפך; ולדיירי החצר הפנימית יש רשות ל'דריסת הרגל' בחצר החיצונה על מנת לעבור דרכה החוצה – אם החצר הפנימית אסורה במקומה, דהיינו שלא עירבו בה עירוב חצרות, הריהי אוסרת שלא במקומה, כלומר, אוסרת את החצר החיצונה, אף אם דייריה עשו עירוב חצרות לעצמם, או שדר בה רק אדם אחד אשר לכשעצמו אינו זקוק לעירוב חצרות.
[שו"ע שעח, ב, ד ו־ה, ומשנ"ב יא]
איזו חצר נחשבת לחצר 'פנימית' לעניין 'עירוב חצרות'?
בהמשך לאמוּר: חצר פנימית אוסרת את החיצונה רק כשהמעבר דרך החיצונה הוא אפשרות היציאה היחידה ממנה אל הרחוב; אך אם קיים בה פתח נוסף, אינה אוסרת את החיצונה.
וכמו כן, אם הפנימית אינה יכולה לערב 'עירוב חצרות' לעצמה מפני שמחיצותיה אינן מתוקנות כנדרש – אינה אוסרת את החיצונה; ואם אינה יכולה לערב בגין סיבה אחרת, וכגון מגורי גויים בחצר (ראה שו"ע שפב) – נחלקו הפוסקים אם היא אוסרת את החיצונה.
ובכל מקרה, אם 'ביטלו' בני החצר הפנימית את רשות דריסת הרגל שיש להם בחיצונה, (ראה שם שפ), החיצונה מותרת. אולם, אין דיירי הפנימית יכולים להשתתף בעירוב החצרות של החיצונה רק ביחס לרשות דריסת הרגל שיש להם בה; וכל עוד לא עשו עירוב חצרות בפנימית, החיצונה אסורה.
[שו"ע שעח, ג; ביאורים ומוספים דרשו, 7-9]
באיזה מקרה אסור לאנשים מסוימים להשתמש בחצר על סמך 'עירוב חצרות' שנעשה בה?
עוד אמרו חכמינו ז"ל: "רגל המותרת במקומה, אינה אוסרת שלא במקומה"; דהיינו, חצר פנימית שעירבה 'עירוב חצרות' לעצמה, או שדר בה רק אדם אחד (כנ"ל) – למרות שיש לדיירי החצר הפנימית רשות ל'דריסת הרגל' בחצר החיצונה, ולא עירבו עירוב משותף עם דיירי החצר החיצונה – אין החצר הפנימית אוסרת את החיצונה בכך, ויכולים דיירי החיצונה לערב עירוב חצרות לעצמם.
וכמובן, מותר לדיירי החצר הפנימית לעבור דרך החיצונה, כל עוד אינם מטלטלים חפצים מבתיהם לחצר החיצונה; אך נחלקו הפוסקים אם מותר לדיירי החצר הפנימית להשתמש בחצר החיצונה על סמך עירוב החצרות שנעשה בה, כלומר, האם מותר להם לטלטל חפצים מהחצר החיצונה לבתי החיצונה, ולהיפך.
[שו"ע שעח, ד-ה, ומשנ"ב יג ו־יט; ביאורים ומוספים דרשו, 10]