היה זה בשנת תרכ"ג בערך, בעיירה ראדין שבחבל גרודנא הליטאי. אש המחלוקת בערה בעיר, וממנה התעופפו גצים לכל עבר. רב העיירה, שאת שמו איננו יודעים, נקלע למצב נורא כשילדיו החלו לרעות בשדות זרים, ולסטות מהחינוך הטהור והישר אותו ספגו בביתם.
התגובה של תושבי העיירה היתה קשה במיוחד. לא נדע אם כעסם היה על כך שהרב אינו מסלק את ילדיו מביתו, או על עצם העובדה שילדי הרב עלולים לשמש דוגמה לילדיהם שלהם. כך או כך התעוררה בעיר מחלוקת גדולה מאוד, אלו מצדדים בכה ואלו מצדדים בכה.
אברך צעיר לימים היה אז רבי ישראל מאיר הכהן. כבן 24 שנים. כמי שכל עסקו בתורה ובעבודת ה', לא מלאו לבו להכניס עצמו למחלוקת והיה יושב והוגה בתלמודו. אלא שהרוחות הסוערות הכו גם על מפתנו של בית המדרש.
באותה עת ביקר בעיר רב גאון וזקן, והאברך הצעיר שכאב עד מאוד על המחלוקת הניטשת בעירו פנה אל הרב כדי לבקש ממנו שיעורר בנושא וישכין שלום בין הצדדים. עם זאת, הרב לא שמע את דבריו עד תומם ועוד לפני שהספיק להרצות את טענותיו גער באברך הצעיר ואמר: "לא לאברך צעיר להתערב במחלוקת". מיני אז ועד עולם לא דיבר החפץ חיים בעניין זה מטוב ועד רע, וברבות הימים אמר לבנו רבי אריה לייב שאדם צריך שיהיה לו גדר חזק המונע ממנו לדבר לשון הרע בכל מצב ובכל זמן, וכה סיפר החפץ חיים: "היה זה בימי נעורי כשנסעתי לוילנא ובאו אצלי גדולי העיר וביקשו לשמוע ממני על אודות המחלוקת שהתנהלה אז בראדין. אמרתי להם שיש לי גדר שאיני מדבר בנושא זה מטוב ועד רע, ויותר לא הטרידו אותי בעניין זה".
בנו של החפץ חיים כותב בזיכרונותיו שרבים שואלים כיצד ידע אביו הצדיק והקדוש את ענייניהם של בעלי המחלוקת כפי שהוא מביא בספריו ציורים ודוגמאות כיצד מצוי שמדברים לשון הרע. התשובה לכך, כותב רבי אריה לייב, נעוצה באותה מחלוקת גדולה שבמהלכה למד החפץ חיים את דרך בני האדם במקרים כגון אלו, ובהתאם לכך כתב את ספריו.
סופו של אותו מעשה, שהרב נאלץ לעקור לעיר אחרת, וכמדומה שנפטר בקיצור ימים ושנים, כפי שמעלה רבי אריה לייב בזכרונותיו. לעומת זאת, מתנגדיו של הרב לא נותרו שלווים ושקטים, וכולם נענשו בתוך זמן קצר על מעשיהם.
לעת זקנתו העיר החפץ חיים לבנו ואמר לו, ראה עד כמה אין האדם יודע מה טוב לו ומה להיפך. שהרי אותו רב שעקר לעיר אחרת כי בניו לא הלכו בדרכיו, התקבל כעבור זמן כרב בעיר שתושביה היו חסידים, ובניו של הרב התערבו ביניהם, התחתנו עם בנותיהם ושבו להיות יהודים יראים ושלמים.
אלמלא היו מתנגדיו של הרב גורמים ליציאתו מהעיר, היו ילדיו נשארים בראדין, וממשיכים להדרדר מדחי אל דחי, והמעבר לעיר אחרת הוא זה שגרם להם לשוב אל דרך המלך, מה שבוודאי היה שווה לאביהם כנגד כל אותה תקופה בה נרדף על צווארו ונאלץ להתמודד עם מחלוקת עצומה כל כך.
רבי אריה לייב מבהיר כי אביו לא גילה לו מה הסיבה שבחר לכתוב את ספר החפץ חיים, אך הוא מעריך כי אותה מחלוקת שהכתה בראדין, היא זו שהיתה הגורם שהניע אותו לעשות מעשה זה.
מעובד מתוך 'תולדותיו וקורות חייו של הח"ח', מאת בנו הגאון רבי אריה לייב הכהן פופקא זצ"ל.