כיצד הגיב מרן הגר"ח קנייבסקי על בני הזוג שנפטרו באותו היום?

בשבת קודש פר' מקץ נפטרה אשה מבוגרת, ולמחרת ביום ראשון מיד שבני משפחתה חזרו מהלויה נתבשרו על פטירת בעלה אחריה, רבים נבהלו מהעובדה שבעל מסתלק מיד לאחר רעייתו ובסמיכות כזו.

נזכרנו שהיה מעשה דומה לפני כמה שנים שהסתלק לבית עולמו יהודי חשוב ויקר תושב בני ברק, לא חלפו עשרים וארבע שעות ואשתו נפטרה אחריו עמו לבית עולמה. תושבי העיר הלכו ברחובה של עיר ושפשפו עיניים כלא מאמינים למודעות – שבר על שבר הושברנו, מקרה יוצא דופן.

היו מקרים כאלו מעולם. אף הייתה הסתלקות באותו יום ממש – כמו זוג הצדיקים למשפחת לידר בירושלים, ועוד, והייתה גם רעייתו של אחד מגאוני ירושלים זצ"ל רבי זרח ברוורמן זכר צדיק וקדוש לברכה שאשתו יצאה למרפסת הבית בעת הלויה וקראה לעבר מיטת בעלה הגאון: "אל תשאיר אותי לבד זמן רב" וליום השלישי נפטרה גם היא. והדברים ידועים ליודעים. ע"כ.

המקרה סופר בזמנו למרן הגראי"ל שטינמן: הסתלקות סמוכה של זוג חרדים לדבר ה', ופלוני מהנוכחים שאל: האם יש בכך יתרון ומעלה? מרן הגיב כי האבות הקדושים לא נפטרו יחד עם האמהות, כמפורש בשרה אמנו וברחל אמנו וכו' וכן גדולי העולם.
הביא מרן עוד בדרך אגב בשם אדמו"ר גדול אחד כי נשים צדקניות הן נפטרות קודם לבעליהן והטעם כתוב בשם הרוקח כדי שהיא לא תישאר בביזיון שאם נשארת לבד זה ביזיון לה משא"כ כאשר הבעל נשאר לבד הביזיון הוא פחות. הוסיף מרן הגראי"ל לספר בדרך אגב כי הגאון רבי משה סולביצי'ק זצ"ל נפטר בל"ד בעומר ואשתו ע"ה נפטרה אחריו בחמש שנים רק שנפטרה באותו יום ממש.

העובדה הובאה קמיה מרן הגר"ח קנייבסקי ונשאל האם בכלל אפשר למצוא מקור של מעלה למיתה משותפת וקרובה זו לזו. מרן קם ממקומו הוציא ספר ישן מאחד מתקופת הראשונים, ענייני הספר הוא על כללי דקדוק "ספר מתורגמן" ובעת ששלח ידו לארון אמר כי כמדומה שבתחילת הספר או בסופו, המחבר כותב על כך בשיר שמשורר. הוא פתח בתחילת הספר שם לא מצא (הדפים היו תלושים כי מרן שליט"א תלש בספרים מסוימים את ראש הספר כיון שהיו מהם שהודפסו בבתי דפוס שבין העובדים היו מעט מקולקלים שדחקו לראש הספר או בהקדמה כמה הבלים שונים, גם בדפוס הנוכחי חסר תחילת הספר)

מרן הגר"ח דפדף לסוף הספר וחייך בהנאה כי מצא את מבוקשו בשיר שכתב הודאה ובקשה "הלל לקל מלך נאמן אבינו אב הרחמן" לקראת סוף השיר הוא מבקש מהקב"ה "שהיא לא תהיה אלמנה ואני לא אהי' אלמן יחד נמות ובגן עדנות אישן" היינו, שיש לכך משמעות מסוימת עד שאחד מהדור ההוא של הראשונים – המחבר ספר מתורגמן – ביקש על כך מהקב"ה בקשה מיוחדת למות יחד עם אשתו.

(דברי שי"ח)