מהו 'כוי'? • מהו החשש שמחמתו אסרו חז"ל לכסות את דמו של כוי ביום טוב? • ובאיזה אופן מותר לכסות את דמו של כוי ביום טוב? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ח סעיף י"ח במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
'כוי', דהיינו, בעל חי שנולד מן התיש והצבי, הוא ספק חיה וספק בהמה, ויש עליו את חומרות הדין של חיה וחומרות הדין של בהמה, כלומר, חומרות של חיה שהוא חייב בכיסוי הדם, וחומרות של בהמה שהחלב שלו אסור באכילה, וכן לא שוחטים אותו ביום טוב, כיוון שאי אפשר לכסות את דמו עד מוצאי יום טוב, ויתכן שייבלע הדם בקרקע ויבטל מצות כיסוי הדם, ואם שחטו אותו ביום טוב, לא מכסים את דמו, ואפילו אם יש לו עפר מוכן והכינו לצורך הכוי, לא מכסים את דמו, כיוון שאדם הרואה שמכסים את דמו של הכוי ביום טוב, יאמר שהוא חיה, ויבוא להתיר באכילה את חלבו, כמו חלב של חיה שמותר, ולא כמו חלב בהמה שאסור, ובמוצאי יום טוב, אם ניכר הדם בקרקע, יכסה אותו.
כל זה נאמר באופן ששחט את הכוי בצד החצר וכדומה, אבל אם שחט אותו באמצע החצר, יכול לכסות אפילו דם בהמה, ובלי קשר למצות כיסוי הדם, ורק אם יש לו עפר מוכן מערב יום טוב, וכגון שהכניס עפר לביתו בסתם ללא מחשבה, או שהכין אותו כדי לכסות בו צואה, שאז העפר מוכן גם לצורך כיסוי הדם, וטעם ההיתר לכסות את דמו באופן כזה הוא, מכיוון שהדם הוא כמו 'גרף של רעי', דהיינו, דבר מאוס, וצריך לכסות אותו כדי שלא יתלכלכו כליו ובגדיו בחצר, וממילא לא יטעו להתיר את חלבו, אלא יאמרו שהוא מכסה את דמו כדי שלא יתלכלכו כליו ובגדיו, וכתב המגן אברהם, שכל מה שמותר לכסות את דמו כששחט אותו באמצע החצר, זה דווקא אם מכוון כדי שלא יתלכלכו כליו ובגדיו, אבל אם מכוון רק לשם מצות כיסוי הדם, אסור לכסות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א