"כיון שאני גר ברחוב וילקומירר הייתי מכוון את השעה לראות איך שהוא עובר. וראיתי את הסיפור הידוע, שאמנם הוא כבר מפורסם אבל אני ראיתי את זה, איך הוא נתקל בעמוד חשמל וביקש סליחה…"

שח הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל, בדברים שנשא על הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל:

"ר' שמואל… לשמו ולזכרו תאות נפש. אנחנו היינו רואים אותו יום-יום, כיון שיום-יום הוא היה הולך כאן, ב'זכרון מאיר'. הוא היה גר ברחוב הרב מלצר, וכשהוא היה הולך מביתו לישיבה, הוא היה הולך דרך רחוב וילקומירר, היכן שגר ר' מיכל יהודה (שליט"א). הוא היה עולה את רחוב וילקומירר יום-יום, בערך בשעה אחת עשרה, מכיון שהוא היה הולך לישיבה עוד לפני השיעור…

"אז הוא היה עולה, ואחרי זה הוא היה יורד, לפעמים גם בשעה ארבע או חמש, כי אמנם כרגיל גומרים את השיעור בשעה אחת וחצי, אבל אצלו היה נגמר גם יותר מאוחר.

"ואחרי זה היה מחזה, שהתושבים ב'זכרון מאיר' לא ישכחו אותו אף פעם, איך שהבחורים מלווים אותו, והוא היה עומד ומדבר אתם בלימוד, פעם בככר [ברטנורא], פעם במקום אחר. וכך היו עומדים ומדברים אתו שעות. ולפעמים היה נמשך עד השעה חמש, שהיה מדבר עם בחורים יחידים בלימוד.

"ומכיון שאני גר ברחוב וילקומירר, הייתי מכוון את השעה לראות איך שהוא עובר כל פעם, וראיתי את הסיפור הידוע, שאמנם הוא כבר מפורסם אבל אני ראיתי את זה, שהוא נתקל בעמוד חשמל וביקש סליחה… זה אני בעצמי ראיתי, הוא היה שקוע בלימוד, וכשהוא היה הולך הוא גם היה 'עובד' עם הידים, והואיל והוא היה שקוע בלימוד בצורה נוראה, פתאום הוא הרגיש שהוא נתקל במישהו, ואמנם היה זה עמוד חשמל, אך הוא חשב שהיה זה ילד, הוא אמר 'סליחה, סליחה…' כמו כל דבר שהיה אומר שתים שלש פעמים. 'סליחה, סליחה, סליחה…' הוא ביקש סליחה מהעמוד ואמר לו גם 'שלום' שלש פעמים, והמשיך ללכת הלאה… – – אשרי עין ראתה…

"ואספר לכם סיפור. הוא היה יורד במדרגות היורדות אל מול 'ככר ברטנורא', והיה עומד שם, בככר ברטנורא ליד הקיוסק, ומדבר. והקול שלו – קול ה' בכח!! והיו שומעים למרחוק, איך שהוא מדבר עם הבחורים אשר שאלו בלימוד. עד הבית שלנו…

"והיו פעמים שפתאום שמעו אותו: 'מה אתה מְצַשְטֶל?…' אני חושב שהוא הכניס את הביטוי הזה בעולם, 'מצשטל'. ר' ברוך בער לא דיבר ככה, ר' ברוך בער היה אומר 'זאך צו שטעלן'. ור' שמואל חידש שאפשר לדבר בעברית ולהגיד 'מצשטל' [א.ה. והיינו, מְדַמֶה].

"על כל פנים, הסיפור שאספר לכם הוא סיפור נורא. מעשה שהיה. בחור שאל אותו שאלה, שם, ב'ככר ברטנורא', כאשר עוד עמדו בשעה ארבע-ארבע וחצי ודיברו עדיין בלימוד, כהמשך לשיעור שלו. הבחור שאל אותו שאלה, ור' שמואל שאג… ואמר 'מוכרחים לראות את הרשב"א!' ועמדו שם מספר בחורים… יש קצת שהם 'לא מבינים'… ויש בחורים שהם כן מבינים… יש בחור שמבין שאם ר' שמואל אומר שצריך לראות את הרשב"א, אז צריך לעשות משהו. והבחור התחיל לרוץ, ועלה את המדרגות. הוא עלה את המדרגות המפורסמות שעולים בהם מ'ככר ברטנורא' אל הישיבה, והוא רץ… רץ… רץ… – בשביל להביא את הרשב"א.

"בינתיים, שכן אחד מהבנין הסמוך ששמע שר' שמואל אומר שצריכים לראות את הרשב"א, הוציא מהארון את הרשב"א, ירד ורץ והביא לר' שמואל את הרשב"א.

"אמר לו ר' שמואל: 'יישר כח אייך' – תודה רבה לכם. 'יישר כח… אבל, בחור אחד רץ עכשיו לישיבה להביא רשב"א, הנה עוד מעט הוא יחזור, ואם הוא יראה שכבר יש לנו רשב"א יהיה לו מפח נפש'. לכן, קח את הרשב"א, לך הביתה, ואנחנו נחכה…'

"'לעולם' – כך כתוב בסידור – 'יהא אדם'. מ'דארף זיין א מענטש! – צריך להיות בן אדם…

(נזיר היה שמואל)