"וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה" (ויקרא ז כו) – יהודי אינו רשאי לאכול דם. מן התוספת "לעוף ולבהמה" דרשו חכמים ("תורת כהנים" שם, וכריתות כ ב), כי דם שמקורו מבשר, כעוף וכבהמה – הוא האסור, אך דם ביצים מותר, שהרי הביצים אינן מין בשר. ברם, הגמרא (חולין סד ב) מסייגת את ההיתר ואוסרת את אכילת דם הביצים במקרים מסויימים, ורבותינו הראשונים נחלקו בביאור גמרתנו, כפי שיבואר להלן.
דם ביצים אסור מן התורה: יש מן הראשונים (עיין תוס' שם, רא"ש שם תי' ב' לרש"י, סמ"ג וסה"ת שם, רשב"א חולין שם ובתוה"א ומשה"ב שם ובתשובותיו ח"א סימן מ"ו, טוש"ע סעיף ס"ו א', ועי"ש בב"י) שנקטו, כי אמנם דם הנמצא בביצה מותר מן התורה, אך הדם שממנו יתרקם האפרוח אסור מן התורה, משום שהוא נחשב דם של בשר, שהרי יתפתח ממנו אפרוח. על מיקומו המדוייק של דם זה נחלקו האמוראים בסוגייתנו, והפוסקים לדורותיהם הוסיפו לחלוק בשיטותיהם, ולפיכך, כתב הרמ"א ("שולחן ערוך" שם סעיף ג'), התפשט המנהג להמנע מאכילת ביצה שנמצא בה דם בכל מקום שהוא, מחמת הדעות השונות.
דם ביצים מותר מן התורה: לעומתם, סוברים ראשונים אחרים (עיין תוס' ד"ה "והוא שנמצא בקשר שלה", רשב"א בסוגייתנו וב"תורת הבית" בית ג' שער ה', רא"ש חולין פ"ג סימן ס"ג בתי' א', ר"ן בסוגייתנו, ספר התרומות סימן כ"ז, סמ"ג לאוין קל"ב, "מאירי", דעה א' בטור יו"ד סימן ס"ו, "שולחן ערוך" שם סעיף ב'), כי לעולם דם ביצים מותר מן התורה וחז"ל אסרוהו, שכן, כאשר אדם יודע שהוא רשאי לאכול דם שעתיד להתפתח לאפרוח, הוא עלול לטעות ולחשוב שגם דם עופות מותר באכילה.
ביצה שאינה מגדלת אפרוח: לאור הנתונים שקיבצנו עד כה עולה, לכאורה, השלכה הלכתית מעניינת עד למאד ממחלוקת הראשונים, אם איסור אכילת דם שיתרקם ממנו אפרוח הוא מן התורה או מדרבנן. שהנה, יש ביצים שלעולם לא יתפתח מהן אפרוח: ביצים שהוצאו ממעי התרנגולת בטרם זו הטילתן, וביצים שנוצרו במעי התרנגולת על ידי חומה של האדמה בלבד, במקומות שמצויים בהם תרנגולות בלבד. אם איסור אכילת דם ביצה הוא מדרבנן, שמא יטעו ויאכלו דם עופות, הרי שדם ביצה זו אסור גם כן. ברם, אם איסור דם ביצה הוא מן התורה, הרי שדם שנמצא בביצה שאינה מגדלת אפרוח, אינו דם ממין בשר, והוא מותר באכילה. הוי אומר, שאם איסור דם בביצה הוא דרבנן, הביצה אסורה, ואם איסור זה הוא מן התורה, הביצה מותרת!
ברם, מדברי הפוסקים עולה, כי חילוק זה אינו נכון. שכן, כאמור, הטעות של בני האדם עלולה לנבוע מאכילת דם שאפרוח יתפתח ממנו, אזי הם יטעו שדם של עוף מותר. אך כאשר אדם אוכל דם של ביצה עקרה, הוא יודע היטב שדם זה לא יתפתח לעולם לבשר, ולפיכך, הוא לא יטעה במאומה.
אכן, נפסק להלכה ("שולחן ערוך" שם סעיף י"ד), שביצה זו מותרת באכילה, אך יזרוק את הדם משום מראית העין.
הביצים בימינו: משהגענו עד הלום, נתמקד במציאות זמננו. כיום, כ-85% מהביצים המשווקות למאכל, מוטלות על ידי תרנגולות המוחזקות בלולי הטלה שבהם נמצאות תרנגולות בלבד, וביציהן אינן מגדלות אפרוחים. ברם, כ-15% מן הביצים המשווקות למאכל מקורן מלולים מעורבים. כאשר אדם פותח ביצה בביתו ומגלה בה דם, הוא אינו יודע אם זו ביצה המסוגלת לגדל אפרוח ועליו לזרוק את כל הביצה, או שזו ביצה שאינה מסוגלת לגדל אפרוח והוא רשאי לזרוק את הדם בלבד ולאכול את הביצה [כמובן, שנתון זה נתון לשינויים].
כל ביצה שנמצא בה דם – יש להחמיר שלא לאוכלה: ובכן, אף על פי שרוב הביצים אינן מסוגלות לגדל אפרוחים, כתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת "אגרות משה" יו"ד ח"א סימן ל"ו), כי אמנם מצד הדין יש להתיר את הביצה מדין "רוב", אך ראוי להחמיר מאחר שעבור רוב רובם של בני האדם, הפסד של ביצה אינו נחשב הפסד כלל.
(גיליון 'מאורות הדף היומי' מס' 1027)