הרב בנימין גולד
"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא י"ט, ב')
יש לתמוה על לשון הפסוק "קדושים תהיו"- מדוע הציווי הוא לעתיד, מדוע לא כתוב "קדושים היו" לשון הווה, שהוא צווי להיות קדושים עכשיו?
שאלה זו הקשה ב'אור החיים', והוא באר שבא לומר שאין סוף לדרגות הקדושה, שתמיד אדם יכול להתקדש עוד ועוד.
ונראה לומר במה שנקטה התורה לשון עתיד, לומר שזו צורת עבודת האדם את קונו, שלא דרשה התורה מאדם שיהיה מיד קדוש, שיגיע מיד לדרגות גבוהות, שהרי לא כולם באותן דרגות ויכולות, אלא אדם יש לו לפעול לפי כוחותיו, לעמול ולהתייגע, להתקדש ולהתגדל, עד שמגיע לדרגות הנצרכות בעבודת ה', אבל הדרך לכך היא בעבודה, ואם זו הדרך בודאי שלא נדרש מהאדם לעשות מעבר ליכולותיו וכוחותיו שנתן לו ה' יתברך.
ובזה יש יסוד גדול בעבודת ה': לא דורשים מאתך מה שאתה לא יכול, מה שאין לך, אלא אומרים לך "קדושים תהיו"- אתה צריך לשאוף ולעבוד לפי כוחותיך כדי להגיע ל"קדושים תהיו", ואין אחד יכול לומר 'אין בי את הכוחות והכשרונות להגיע לדרגות גבוהות', כי מה שדרשו ממך זה לפי כוחותיך ויכולותיך, ובזה אם תלך בהן, מבטיחה התורה כי תצליח כמו כל אחד אחר.
הדרך לקדושה לפעמים זרועה מכשולות וניסיונות, ועל האדם לדעת לא להתייאש. אם קשה לו העצה היא ללכת צעד אחרי צעד, עד שיגיע לתכלית הנרצית, לפעמים ההר נראה גבוה עד מאד, אם מנסים לעבור אותו בבת אחת, אבל כשצועדים לאט ובטוח, אז אמנם זה קשה, אבל בסוף מצליחים לעבור גם את הניסיון הגבוה והקשה. גילתה לנו התורה את הדרך להצליח בדרך העולה בית ה'.
●●●
סיפר לי הרה"צ רבי אורי זוהר שליט"א, על הרגע בו הוא הצליח להתגבר על עולמו לשעבר ולעבור לעולם האמיתי, על ניסיון קשה מאד שהיה לו, אבל הוא הצליח לעוברו רק בזכות צעד אחד בלבד שהוא היה קשה אבל לאחריו הכי קל…
כמו שכולם יודעים, הוא היה בשיא הברנז'ה החילונית, מפורסם ונערץ, כל העולם הזה היה לרשותו, כסף, כבוד, הערצה ו'חיים טובים', כמו שהם קוראים לזה. ובכל זאת הוא החליט שהכל שקר והתקרב לאמת, אבל זה היה קשה, במעמדו מול כל כך הרבה אפשרויות שצריך להתנתק מהן. זה לא קל, אבל התשוקה האדירה לאמת – דחפה…
הוא מספר, שהחליט בהתחלה לקבל על עצמו כל מיני חיזוקים ביחס לשמירת שבת, ואחד הראשונים היה לא להסתכל בטלוויזיה בשבת, וכך הווה, אלא שבאחת השבתות הראשונות לקבלתו, 'נפל' איזה משחק עולמי, שכולם היו דבוקים למסכים שעות על גבי שעות. שאגות רמות נשמעו מכל בית, וגם לר' אורי באו החברים הקבועים מצמרת הברנז'ה החילונית, לראות את המשחק בעצם שבת קודש, רח"ל. ר' אורי הצדיק, יושב בסלון ביתו, ומתחבט מה לעשות: 'הרי אני יודע את האמת ואני רוצה אותה, וקבלתי על עצמי לשמור שבת, אבל מצד שני כזה משחק איך אפשר? וכל החבר'ה'…
בקיצור היצר הפעיל את חיילותיו על ליבו של ר' אורי, שעמד להשבר… אבל אז הוא החליט לפעול בחכמה, לקום ולצאת מיד, ובבת אחת להתנתק. היה קשה מדי, היצר עבד מאוד קשה, אז מה עושים?? מחליטים שקמים מהספה, ומתקדמים רק צעד אחד לעבר הדלת. זה כבר לא כ"כ קשה כי הרי אפשר עדיין לחזור… ואחרי הצעד הראשון, התחיל שוב מאבק והוחלט אסטרטגית על צעד שני נוסף, ושוב זה לא כ"כ קשה, וככה, מספר ר' אורי, הוא עשה עוד צעד ועוד צעד, עד שהגיע למפתן הדלת, וכאן כבר היה קשה יותר, שהרי עוד צעד כאן זה יציאה מהחדר, ולא רואים יותר, וזה קשה יותר, אבל אז הוא אמר לעצמו: 'הרי עשיתי כמה צעדים ולא קרה לי כלום, בא, אעשה עוד צעד אחד קטן לא גדול ונראה מה יהיה'… ואז הוא צעד צעד קטן אל מעבר למפתן הדלת, צעד קטן שהיה צעד ענק ונצחי, שסימן לו שאפשר להתנתק, שזה אמנם קשה אבל צעד אחרי צעד, מבלי לעשות ניתוק מיידי, שהוא קשה מאד, והנה מצליחים ונמצאים במתרס השני, בעבר הנהר הנצחי, עבר הנהר של אברהם אבינו העברי.
כך היא הדרך של "קדושים תהיו" – אין התורה מצווה להתנתק בבת אחת! לא כל אחד יכול לזה, אלא זה ציווי לעתיד, תנהג לפי יכולותיך כדי להגיע לקדושה הנרצית, ורק כך יכול האדם, בתחבולות, להתגבר על היצר וניסיונותיו, ולהגיע ל"קדושים תהיו כי אני ה' מקדישכם".