בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת (שמות לה, לא)
תרנגול שדבוק עפר בכנפיו, לא תכהו במקל להסיר העפר, אלא תגרום לה לפרוס כנפיה ואז תקפוץ ויפול הלכלוך, כך במסר חינוכי, לא המקל יביא תועלת, אלא ההשפעה שיעוף ממקומו ויקפוץ למקום הנכון.
דוגמא אישית
הסבא מקעלם אמר שעיקר החינוך הוא "דוגמא אישית"! וביאר בזה מה שנאמר בקריאת שמע "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך", ולכאורה הרי מדובר כאן על הבנים, והיה צריך לומר "בשבתם בביתם ובלכתם בדרך", אלא שכאן נרמז שאם אתה רוצה שהבן ילמד תורה צריך אתה עצמך לדבר בדברי תורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ואז ממילא הבן ילמד ממך.
כל חינוכו של אבי זצ"ל בבית היה על ידי המחשה. כדי להשריש בנו אהבת תורה, היה לוקח אותנו לפנות בוקר לבית המדרש של גור, והראה איך אנשים לומדים תורה לפני תפילה, והסביר על מעלת בעל בית ישראל זצ"ל שהשריש הנהגה זו, והסביר לנו כי ה"בית ישראל" אהב את התורה ולומדיה והחדיר בחסידיו אהבה זו. גם זאת תיקן, לימוד תורה בכל זמן פנוי. השטיבלאך מלאים בלומדי תורה בשעות הבוקר המוקדמות קודם תפילת שחרית.
כאשר הכל עדיין זך ושקט, כשעדיין לא קם הכרך לחיי היום יום, כבר ממלאים את בתי המדרש בלימוד תורה. כי כך תבע הרבי, תורה… תורה… תורה… התורה היא הבסיס הרוחני לכל לב יהודי. הוא תבע לימוד תורה בקדושה ובטהרה. בלב פנוי מהבלי העוה"ז. ולימוד התורה הוא הבסיס המרכזי בחיי הצאן שהנהיג הרבי.
כדי שיהיה לנו מושג מהו גדול בתורה, היה לוקח אותנו לביתם של גדולי עולם, ובפרט להתפלל בבית מרן הגרי"ז הלוי.
כדי שיהא לנו מושג באחדות ודיבוק חברים, היה לוקח אותנו לבית המדרש של באיאן בסעודה שלישית, להראות לנו איך חיים בצוותא.
כדי להרגיש נעימות בתפילה, לקח אותנו להתפלל אצל האדמו"ר מספינקא בשכונת אחווה בגאולה, לטעום טעם מתיקות בתפילה, שכידוע היה בעל תפילה ונעים זמירות ישראל.
כשהיה הולך אתנו בשבת לישיבת קמניץ, היה מראה לנו, "ראו זה בקי נפלא בש"ס, זה מתמיד עצום, זה מתפלל בדבקות…" הכל כדי להשריש בנו באופן מוחשי איך נראים בני תורה ויראי שמים.
בערב יום הכיפורים היה לוקח אותנו לביתו של מרן הרב מבריסק זצוק"ל, להראות לנו את הפחד של יום הדין שהיה למרן, זכורני שפניו האדימו כאש ממש, והיה אומר לנו, "תראו איך הרב מפחד מיום הדין, ואתם מפחדים…? אם הרב מפחד, הרי אתם ודאי צריכים לפחד…"
כדי להשריש בנו לב והרגשה בתפילה, היה שולח אותנו למקהלה של רבי יעקב רוטמאן זצ"ל, שהיה בעל תפילה בזכרון משה, והיה בעל רגש עצום, ותפילתו היתה בכל לבו ממש, והיה מלמד כמה ילדים קטעים מימים נוראים, כמו ונתנה תוקף ועוד, והיה שולח אותנו שנחזור עוד ועוד, "תראו איך צריך להתפלל עם לב".
ביקש ברכה מהרבי מקוצק
פלוני בא לפני הרבי מקוצק ובקש ברכה שבניו יעסקו בתורה, השיבו הרבי: "ראשית עליך בעצמך לעסוק בתורה כדי שבניך ילכו בדרכך, אולם אם תסתפק בברכה שבניך יעסקו בתורה הרי בניך יעשו כמותך, ואף הם במקום ללמוד יבואו לבקש ברכה".
הרה"צ רבי אליהו לופיאן מגדיר מהו חינוך
מעשה היה בזמן שהיינו ילדים קטנים, והתפללנו עם אבא זצ"ל, לאחר התפילה שוחח אבא עם רבי אליהו, והשיחה התמשכה, והיות ולא היתה לנו תעסוקה שיחקנו באבנים על הרצפה, אבא העיר לנו שהיום הוא שבת ואבנים הם מוקצה… עזבנו את האבנים, ואח"כ כשאבא לא ראה, שוב התחלנו לשחק עם האבנים… העיר לנו שוב אבא שהיום שבת… כך היה מספר פעמים.
לפתע שמענו איך שרבי אליהו אומר לאבא: "זה חינוך… הרי הם קטנים ואינם מבינים כלל מהו מוקצה, דבר אחד הם לומדים מהמוסר שלך, כשאבא לא רואה – לא שומעים בקולו… חינוך אמיתי הוא רק על דבר שהילד יכול להבין, ועל דברים שאינו מבין, החינוך הוא כשרואה את דוגמת אביו והתנהגותו, זה משריש בלבם חינוך אמיתי ויסודי, הכלל הוא דוגמא אישית".
(מתוך 'מידות והנהגות טובות')