ימים עמוסים וגדושים עברו על כלל חסידי בעלזא, ואני הקטן בתוכם, שטרחו ועמלו ללא ליאות במערכה האדירה – "לבבנו אליו" למען המוסדות הקדושים של החסידות. המערכה הקיפה את כלל החסידים בארץ ישראל ובחוץ לארץ בכל מקומות מושבותיהם. כל חסיד בעלזא באשר הוא, אזר חלציו לפעול ולהפעיל עדי ההצלחה הגדולה.
לכל דבר עת ומקום, כך ש'לכאורה' אין כאן המקום לעסוק בנושא זה. אך כבר לימדונו רבותינו מאורי החסידות שמכל דבר בעולם, אפילו מדברי חולין, יכולים וצריך ללמוד מוסר השכל לתועלת עבודת חיינו בעולם הזה לעשות רצונו יתברך שמו. אם כן, ודאי שמ'מצווה דרבים' שכזו, יש מה ללמוד ולקחת לקח כצידה לדרך.
נציין כאן רק אי-אלו נקודות ועניינים כ'מוסר השכל' הנוגעים לעניין קביעות עתים לתורה ולדרכי ההצלחה בלימוד התורה. אם כי, לתועלת הקוראים הבאנו את הנקודות באופן כללי, בלא להגדיר ולתחום את העניין, בבחינת 'תן לחכם ויחכם עוד'.
- יעד להצלחה: התנאי ההכרחי על מנת שאדם יעבור ויתקדם ממקומו אל המקום/השלב הבא, הוא הגדרת ה'יעד'. לאן אני רוצה להגיע/להתקדם? אם אין 'יעד' ותכנית לעתיד, אזי מה שהיה אתמול יהיה מחר… אחר שמחליטים על יעד ברור, בסייעתא דשמיא יכולים להתקדם.
- יעד מציאותי: על פי רוב, 'יעד' מהווה אתגר שצריך להתאמץ עבורו. אך מכל מקום צריך לבדוק ולוודא שה'יעד' הינו מציאותי ואפשרי לפי תנאי המקום והזמן. אף אחד לא יציב לעצמו 'יעד' להגיע מבורו פארק לירושלים תוך יומיים על ידי רכיבה על אופניים…
- יעד משני: לפעמים כדאי לבחור ביעד נוסף, משני, מעבר לראשון. אף שלא נראה שנוכל להגיע אליו, הוא יכול להיות כ'מנוע' לדרבון שיסייע להגיע בשלמות ליעד הראשון. חושבים בגדול מצליחים בגדול…
- זמן מוגדר: ישנו משפט שמהווה 'מציאות חיים' אצל הרבה אנשים: מה שאפשר לדחות למחר דחה למחרתיים… אך הכל משתנה לטובה ולברכה ברגע שיודעים שהכל צמוד לשעון, ומה שעבר זמנו בטל. ברגע שיודעים ש'היום' חייבים ללמוד את החומר הזה, או ללמוד כך וכך זמן, הרי ממילא קל הרבה יותר ומצליחים לעמוד ביעד. כמעט אף אחד לא איחר ל'טיסה'…
- כח היחיד: לפעמים כשמסתכלים על 'יחיד', אפשר לחשוב: 'מה כבר יכול 'אחד' לעשות?!'… כדאי מאוד לקלוט ולקנות את המסר הצועק מהמערכה הגדולה השבוע: כל ההצלחה האדירה לה זכינו בסייעתא דשמיא גלויה, הגיעה אך ורק בזכות המון-המון אנשים כמוני וכמוך, שכל אחד בתחומו ו(יותר מ)יכולתו עשה מה שבידו, ופעל מה שבכוחו, מוחו ופיו. ובצירוף כל הכוחות כולם הגענו ליש הגדול שזכינו לו!
- כח הציבור: ישב לו אברך בביתו עם רשימה מתוכננת ויעד מוגדר, אך בטלפון השלישי בו שמע את התשובה המפורסמת "כבר זכיתי לתרום, הרבה הצלחה…" הרגיש שמשהו בליבו נפל. קם ויצא מביתו לעבר ה'חפ"ק', התיישב צמוד לקיר עם שפופרת הטלפון, כשעיניו לא רואות כלום, ורק באוזניו נכנסים ונשמעים הדי השיחות הבלתי פוסקות המלווות בברכות לתורמים החשובים – קולות אלו הכניסו לו 'ברען' ואדרנלין מחודש להמשיך, טלפון ועוד טלפון עד ההגעה ליעד הגדול.
ואם אנו מדברים על מה שיש ללמוד מהמאצ'ינג לענין לימוד התורה, אי אפשר שלא לציין את המראות הנהדרים שנגלו במעמדים הציבוריים שציינו את תחילת המערכה – כנסי 'והכן לבבם' שהתקיימו בכל אתר ואתר דחסידי בעלזא – איך שהציבור יושב ומנצל את הזמן ללימוד התורה, זה יושב עם גמרא, רעהו מעיין בקונטרס ה'הלכה יומית', וכן כל אחד בלימודיו הקבועים. אשרינו שזכינו!