סיפר הרה"ח יוסף יצחק כהן הי"ו מארה"ב: ביום מן הימים נאמר לי כי באזור ביי-פארקוויי מתגורר יהודי אוד מוצל מאש ופליט רוסי, משה זאוועצער, שהתגורר שנים ארוכות בעיר ברנוביץ, מקום מגוריהם של האדמו"רים בעל ה'בית אברהם' מסלונים זיע"א ובנו בעל ה'זכרון קדוש' מסלונים זצ"ל הי"ד, שכינוהו 'דער יונגער רבי' מאחר ונהרג בצעירותו בשואה כשסירב בתוקף למלט את נפשו. צלצלתי אליו וביקשתי להיפגש עמו כדי לשמוע משהו טוב ולדלות מאוצרותיו מרגליות הגנוזות עמו מדור עבר ונכחד.
משה זאוועצער זה, היה צלם בימים ההם. בין הזיכרונות שהעלה סיפר, שבשנות מלחמת העולם השנייה כשהמצב הורע והסכנה גברה, סירב ה'יונגער רבי' לשמוע על הרעיון לעזוב את ברנוביץ ולהשאיר את החסידים לבדם מול מלתעות הרשע, אך הדואגים לשלומו אמרו לו שישנה דרך כלשהי לארגן קבוצה גדולה של חסידים שיעזבו יחדיו את מקום הסכנה, או אז נאות לשמוע על הרעיון. אחר כך אמרו לאדמו"ר שיש להכין מסמכים כדי שאם תתגלגל שעת הכושר יהיו המסמכים מוכנים. תחילה התנגד להצטלם, אך כשגברו השכנועים כי מדובר בפיקוח נפש הסכים להצטלם להכנת דרכון.
הזמינו את משה הצלם, איש שיחי, שיצלם את הרבי. אמר הצלם שעל הרבי לבוא לביתו, כי יש חדר חושך שרק בו אפשר לצלם כדי שהתמונה תצא ראויה. ה'יונגער רבי' בא לביתו של משה, שהכניסו לחדר החשוך. המצלמה – מכונת ענק מגושמת וכבדה שהוצבה על שלוש רגליים גסות ואיתנות. המצטלם היה מתמקם מול המצלמה בחדר החשוך, ובנוסף היה הצלם פורש סדין עבה שחור ומאפיל אשר כיסה תחתיו את הצלם והמצלמה מלבד חרך צר שנותר עבור עינית המצלמה, נסתרו וכוסו הצלם והמצלמה מעין רואים ונותרו רק הם לבדם באין רואה.
כשהבזיק האור המצלם אמר הרבי ברתחה גועשת יוקדת לבבות: אֶיי, מֵיישֶה מֵיישֶה. גֶעדֶענק! מְ'קֶען זַיין פַארְמַאכְט אִין אַ צִימֶער. סְ'אִיז טוּנְקְל. מְ'אִיז צוּגֶעדֶעקט. קֵיינֶער זֶעט נִיט. אָבֶּער אַ רֵיישֶם בְּלַייבְּט! [-משה, משה, זכור! אפשר להסתגר בחדר חשוך. מכוסים. אין רואה. אבל רושם נשאר]. וכשאמר הרבי את המילים האחרונות, חזר ואמרן ביקוד קודש ובשאגה אדירה בהביטו לעבר הצעיר שעמד נכחו בחושך: אָבֶּער אַ רֵיישֶם בְּלַייבְּט!
עשרות שנים אחר כך באמריקה סיפר משה הקשיש:
עברו עליי תלאות השואה ורשעות הקומוניזם, היטלר וסטאלין וממשיכיו. חייתי מאחורי מסך הברזל. נותקתי כליל ונדדתי הרחק ממורשת אבות עד שחשבתי ששכחתי את יהדותי. כשעמדתי להקים את ביתי נקלעתי לניסיון של התבוללות בעם אחר, וסברתי כי לא תהיה לי כל רתיעה, ואף התכוננתי בהכנות מעשיות לקראת חיתון עם בת עם אחר. פתע פתאום באה אותה שאגת קודש "אָבֶּער אַ רֵיישֶם בְּלַייבְּט!" והתייצבה מולי. ככל שניסיתי לנער את ראשי ממנה לא הצלחתי. היא רדפה אחריי לכל פינה שפניתי. מולי קמה וגם ניצבה וחסמה את יכולתי לרעות בשדות זר, עד שלא נותרה לי ברירה כי אם לבנות את ביתי עם בת ישראל כשרה.
(הסופר הרב משה גוטמן)
1/496
אלו סיפורים מתוקים אתם מביאים!!!
מלא יראת שמים! בדרך כלל אני לא מעידה להיכנס לאתר (אלא רק קוראת את הניוז באימייל) מכיוון שאם אכנס לאתר לא אוכל לצאת… כל סיפור יותר יפה מקודמו ויותר מרומם מקודמו!!!
אין לי מילים להודות לכם על החיזוק הרוחני היומי זה ממש ויטמינים לנשמה שלא תתקרר!!!
השם הטוב ישלם שכרכם בעולם הזה ובעולם הבא
תמשיכו לחזק ולהתחזק.
תודה.