"כבוד הרב, זהו המקום שהביא לי אושר בחיים", הוא הסביר: "עבדתי במשטרת ישראל, רכבתי על סוסים כפרש נבחר ומובחר. כאן בצומת אירעה לי תאונה קשה, הסוס מת, אני שכבתי כמה חודשים בבתי חולים עד שיצאתי מהכל…"

"וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ" (ויקרא י"ט, י"ד)

בתקופה מסוימת, התאספו תלמידים בישיבת טשעבין סביב ר' אברהם, לשמוע מפיו שיעור קבוע במסכת דרך ארץ. מיותר לציין, כי השיעורים נשאו בקרבם חן וחסד.

ברשימה של תלמיד נמצאו דברים שנאמרו בשולי אחד השיעורים:

אברך נסע במונית, מחיר הנסיעה נקבע על פי מונה, הסופר ומונה כל מטר וכל רגע… המונית הגיעה לצומת דרכים ונעצרה ברמזור. הרמזור התחלף לירוק ועוד מעט ו… מתחלף לאדום, הנוסע רוצה שהנהג יחצה את הצומת בזריזות, אבל הנהג לא חצה את הצומת. הוא התאזר בסבלנות – נסע לאיטו והרוויח את האדום…

היו לפניו ג' דרכים לתגובה:

דרך ראשונה, לומר לו: 'וכי אתה חושב שיש לך יכולת לעשות צחוק מבני אדם? אני אגיש נגדך תלונה בבית משפט! מדוע אתה סתם גוזל כסף של אנשים? המקרה לא יעבור בשתיקה! אני אלמד אותך איך מתנהגים בכסף של הזולת!'

דרך שניה יותר קלה לאוזן, הערה: 'תשמע ידידי, לדעתי, היה עליך למהר ולחצות את הצומת לפני שהרמזור יתחלף לאדום'.

דרך שלישית: לא להגיב. ואדרבה אפשר לומר לו: 'לא נורא, מה שקרה, אני מבין שהייתה לך אפשרות להרוויח את הצומת הזו (וכך אתה מרמז לו כי הבחנת במעשהו) אבל לא נורא, לא בוער, נגיע כמה דקות  מאוחר יותר, לא קרה כלום'.

הגישה השלישית היא הנכונה.

ראשית יש להכיר בכך, שכל הענין יעלה לו שתים שלושה שקלים בלבד ולכל היותר ששה שקלים. ושנית,  אי אפשר לדעת מאיזה רקע בא נהג המונית, מה הלך רוחו של הנהג. יכול להיות שיש לו ויכוח ממושך עם אשתו לאיזה בית ספר לשלוח את הילד הקטן או את הנכד. היא מעונינת בבית ספר שקרוב לדת, והוא ממש בשבוע שעבר אמר לה בתקיפות 'מה את צריכה לשלוח אותו למקום לימודים שבסופו של דבר הוא עוד יהיה לנו דתי?!'

ועתה, אם האברך יתווכח איתו על אותם שלושה שקלים, הוא ייעשה שונא שלו, ישוב לביתו ויאמר לאשתו 'הדתיים, את לא יודעת ולא מכירה, אבל אני נפגש איתם, מכיר אותם! ולא רוצה להכיר אותם!' אבל אם הוא נקט בגישה השלישית, הבעל יאמר לה: 'תראי, איזה יופי הם מתייחסים, אפילו שנסעתי לאט הדתי נתן את הכסף באדיבות. טוב, אני אשלח את הילד לבית הספר שאת מעוניינת'. והנוסע לא ידע לעולם אלו השלכות יש להתנהגות שלו…

לכן הגישה השלישית היא הטובה והנוחה.

אי שם, בחדר קטן בישיבת טשעבין, לומדים מסכת דרך ארץ, ודעתם נתונה על עתידו של ילד יהודי שאבא שלו לא החליט על עתידו. אך הרב (ה"אבא שלי") מישיבת טשעבין כבר החליט שהילד ילך לבית ספר דתי.

ר' אברהם נסע לצידו של נהג מונית לא רחוק מהר הזיתים. המונית שעטה בדרך הפתוחה. הנהג הצביע לרב על אחד הצמתים ואמר: "כבוד הרב, זהו המקום שהביא לי אושר בחיים". הוא הסביר: "עבדתי במשטרת ישראל. רכבתי על סוסים כפרש נבחר ומובחר. כאן בצומת אירעה לי תאונה קשה, הסוס מת, אני שכבתי כמה חודשים בבתי חולים עד שיצאתי מהכל, קיבלתי דמי פיטורין מהמשטרה, יצאתי לחיים נורמלים וגם הקמתי בית ומשפחה, ומאז אני מנהל חיים ככל האדם".

ר' אברהם התעניין: "אלו תובנות היו לך מהתקופה שהיית על הסוס?"

האיש הרהר לעצמו תוך כדי נסיעה והשיב:

"כדי להצליח במלאכה מורכבת זו, יש לדעת שלושה כללים:

הכלל הראשון: אם אתה רוצה לסובב אותו (את הסוס), אל תעקם אותו בבת אחת, אלא לאט לאט, ורק אז תצליח להגיע אל המטרה הסופית.

כלל שני: שהסוס לא ירגיש אף פעם שהרוכב מפחד ממנו, כי אם כן, הרוכב יפסיד את שליטתו, והסוס מרגיש היטב.

הכלל השלישי: לכל סוס יש שיגעונות, ואתה חייב לתת לו אותם בשקט, לדוגמא, לסוס שלי היה שיגעון שאם הוא ראה ניילונים עפים באויר הוא היה נעצר. וכשהוא עצר להביט על הניירות או ניילונים עפים ידעתי כי לא נוגעים בשיגעונות שלו. לא מפריעים, לא כדאי ולא שייך להפריע לו".

ר' אברהם, כדרכו ללמוד מכל דבר, יצא מהמונית, ולמחרת דרש באוזני תלמידים שהתאספו סביבו את סיפורו של נהג המונית, וכה אמר להם:

למדתי מדבריו כלל ברזל איך לעסוק עם אנשים. (כי הטבע נמשל בכתובים לסוס, והאדם לפרש המוביל אותו – "כסוס שוטף במלחמה", "כסוס כפרד אין הבין", ועוד)

ראשית, לא מסובבים אנשים בבת אחת.

כמו כן, אם אתה מעוניין לנווט פלוני לכל כיוון שתרצה, אסור לו להרגיש שאתה מפחד ממשהו וממישהו, ושלישית, עם הניווט, בד בבד, חובה להבין אותו עם השיגעונות שלו, אל תפריע לו, אל תציק לו בעת שיגעונותיו… (ברגעים כאלו של שיגעון, יש לעמוד מהצד לא להפריע לא להשפיל, וגם לא להעניש אח"כ).

(מתוך  – 'ויאמר הנני')