י. הלר
במסגרת כתיבת תולדותיו והנהגותיו בקודש של האי רעיא מהימנא קדוש ישראל ותפארתו כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט מלעלוב זיע"א לכבוד יומא דהילולא קמא החל ביוה"כ, פנינו גם לחתנא דבי נשיאה הג"ר ישראל ארנסטר שליט"א בנו של הג"ר מנחם ארנסטר שליט"א ראש ישיבת ויז'ניץ המכהן כמנהלה הרוחני של הישיבה הגדולה דחסידי ויז'ניץ בב"ב, וביקשנו ממנו שיואיל בטובו לספר לנו מזכרונותיו אודות הליכותיו בקודש של חמיו הגדול הרבי הקוה"ט זי"ע כפי שחווה מקרוב במחיצת קדשו.
הגר"י שליט"א נענה לנו במאור פנים ובעין טובה לפתוח מאוצרותיו על תהלוכותיו בקודש של חמיו הרבי זיע"א מתוך מטרה שהדברים יהיו לתועלת הקוראים ללכת ולהתדבק בדרכיו הק', ויהי זה לעי"נ הטהורה.
כבן משפחה אשר זכיתם להיות קרובים אל מו"ח הרבי זיע"א שנים רבות, אלו עובדות והנהגות מיוחדים נוכל להעביר לציבור הקוראים, כפי שנכחתם לראות מקרוב בקודש פנימה?
"האמת היא שדמותו הגדולה של מו"ח הרבי זיע"א היתה כידוע דמות רב גוונית ונדירה ביותר אשר כמעט בלתי ניתן למצוא בדור האחרון, כל אחד ואחד ראה במו"ח דמות נערצת שכבשה אותו ושבה את לבו מיידית כשנפגש עמו.
לדוגמא, תלמיד חכם מובהק שנפגש עמו ראה ברבי דמות של גדול בתורה אמיתי ות"ח מובהק השולט היטב בכל מכמני הש"ס והפוסקים על בוריים אשר אליה צריך וניתן לשאוף, אברך בכולל או בחור בישיבה בן עליה השקוע באהלה של תורה ראה בו דוגמא מובהקת ומעשית של יהודי אשר כל מאוויו תשוקותיו וחיות נפשו היתה אך ורק בלימוד התורה כאשר בכל עת מצוא ראו אותו יושב ולומד בהתמדה מיוחדת וברציפות של שעות על גבי שעות וכך היווה דוגמא חיה לכל בחור ואברך מתמיד הצועד בסולם העולה בית קל עד היכן ניתן להעפיל ולגדול.
העובדי ה' באשר הם ראו בו דמות של עובד ה' אמיתי הפרוש בתכלית מכל עניני העולם הזה בקיצוניות מוחלטת ואין לו בעולמו אלא דבר אחד והוא לעשות רצון ה' וכל כולו בטל בתכלית הביטול למען כבוד שמים.
בעלי הלכה והמדקדקים במצוות, ראו בו יהודי גדול אשר כל פסיעה ופסיעה בחייו היו מדודים ושקולים אצלו תדיר בפלס אמיתי שיהא על פי הלכה עם כל החומרות וההידורים שרק אפשר ומבלי לוותר כמלוא נימה על קוצו של יו"ד חלילה.
בעלי החסד והמידות אף ראו ברבי אישיות ודמות של צדיק אמיתי המוסר את כל נפשו וגופו כל ימיו למען הזולת מתוך אהבת ישראל יוקדת ומופלאה, כאשר לעצמו לא רצה הרבי ולא כלום, אך לזולת היה פועל ומתמסר רבות ואף מעבר לכוחותיו הדלים וכל זאת בכדי שירגישו טוב בנפשם וכן עוד ועוד, הצד השווה שבהם שמו"ח זיע"א היה מושלם ומעוטר בכל מידה טובה ונכונה שמנו חכמינו ז"ל.
כמובן שכל זאת לא עלתה בידו אלא לאחר עבודה תמידית ושבירת יצרו עליה עבד כבר מקטנותו, וכפי ששמענו עדויות שונות שעוד בימי ילדותו ובחרותו עבד על עצמו וקרע מעצמו קרעים ממש בכדי להתעלות ולהתקדש בדרכי העבודה והיראה הצרופה בדרכי אבוה"ק זי"ע.
אך במסגרת קצרה זו המוקדש לכבוד יומא דהילולא קמא, אספר כמה גרגירים והנהגות טובות כפי שראיתי ושמעתי על מו"ח זיע"א, ומיניה נלמד בבחינת 'לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא'.
הראה לעניו
אחד הדברים שכידוע בלטה באישיותו של מו"ח היתה ענוותנותו ופשטותו המדהימה שכבשה במיוחד את כל אלו שבאו עמו אי פעם במגע, מו"ח זיע"א היה מספר תמיד על גדלותו הנדירה של מרן גאב"ד טשעבין זיע"א באמרו שידוע היה בעולם שהרב מטשעבין היה הגדול הדור בגין גאונותו ובקיאותו בכל חלקי התורה ממש שהפליאה את כל גדולי אותו הדור, מו"ח הוסיף פעם תחת אחד השיחים ואמר כי לדעתו הרב מטשעבין היה יכול להיקרא 'גדול הדור', רק בגין מידותיו הנדירים אשר כידוע היה ממש יחיד הדור במידותיו המופלאות.
חושבני כי ראוי ונאה הדברים למי שאמרו על מו"ח זיע"א שעליו ניתן להמליץ כי מלבד גדלותו בתורה ובעבודת ה' שהיה ידוע כחד מצדיקי קמאי, אך ללא ספק שגם ללא כל זאת אלא רק בגין גדלותו הנדירה במידותיו המופלאות כבר היה ראוי להלמו בתואר של אחד מצדיקי הדור המובהקים שראינו בדור האחרון.
לא מכבר שמעתי מאברך חסיד ויז'ניץ שסיפר לי בהתפעלות רבה כי לפני שנים הגיע לבית מדרשו של מו"ח ברמת לעלוב בב"ב, ולאחר תפלת מנחה נכנס אליו להתייעצות ולקבלת ברכה, בעת שהותו בחדרו של מו"ח, נשמע בחדרו אמירת 'קדיש' שנאמרה מביהמ"ד ע"י אחד המתפללים, וכנראה שזה היה התארגנות נוספת לתפלת מנחה שאירגן אחד מהמאחרים.
מו"ח אמר לאותו אברך בהתנצלות כי הוא חושב שכבר התחילו מעריב בבית מדרשו כי הוא שומע כעת שאומרים קדיש ולכן עליו להפסיק את השיחה עד לאחר תפלת מעריב אז ימשיך את שיחתו עמו, אותו אברך סיפר לי בהתפעלות מיוחדת על ענוותנותו המדהימה של הרבי שכמותה לא נתקל מעולם כאשר הרבי חשב שמתחילים מעריב בבית מדרשו וזאת מבלי לחכות עליו בו בזמן שכולם ידעו שהרבי נמצא כעת בחדרו, אותו אברך הפטיר "וכי היכן אנו רואים כדבר הזה בדורנו שאדמו"ר בבית מדרשו או רב קהילה בקהילתו וכדומה יוצא מחדרו באמצע קבלת קהל מתוך ספק שכבר התחילו מעריב בלעדיו ולא המתינו לו.
אך אצל מו"ח זיע"א עובדות כמו אלו לא היו בגדר חידוש כלל, כי מי שרק הכיר ולו במקצת את מהותו ועמד על טיבו ידע שהוא היה ענוותן ושפל ברך בתכלית הביטול מאין כמותו עד שאם שמע קדיש רץ מיד לביהמ"ד שלא יפסיד תפלת ערבית בציבור חלילה, ולא העלה בדעתו כלל שזה מסתמא קדיש של אחד ממתפללי ביהמ"ד שאיחר למנחה, וכי לא היה יכול לקרות כלל בבית מדרשו שלא ימתינו לו לתפלת ערבית.
בדומה לזה ראו אצל מו"ח שתמיד לפני שהיה פוסע לאחר תפלת שמו"ע היה מסתובב ומביט לאחור אם מאן דהוא אינו עומד מאחוריו, כי הרי על פי ההלכה אסור לפסוע אם מישהו עומד מאחוריו בתפלתו, מו"ח מעולם לא חשב שבבית מדרשו ינהגו בו מנהג כבוד ולא יעמדו מאחוריו, אלא תמיד חשב אולי מאן דהוא נעמד מאחוריו, בו בזמן שכולם ידעו בבית מדרשו שאין לעמוד כלל מאחוריו כראוי לכבודו של מו"ח.
לענוותנותו של מו"ח לא היתה שיעור, הרי כולם ידעו שמו"ח שקוע יומם ולילה בסדרי לימודיו המיוחדים שעות על גבי שעות מבלי להפסיק באמצע כאשר בכל תקופה היה מסיים מסכתא אחרת ואף היו שנים שראינו שהיה מסיים ש"ס בבלי ורמב"ם. אך תמיד ניסה להסתיר את התמדתו ככל האפשר באמתלאות שונות.
בדידי הוה עובדא, כאשר נפגשתי עמו טרם האירוסין שלי והכנתי אז במיוחד 'חבורה' של חידושי תורה במסכת סוכה בכדי לומר לפניו כנהוג, וכאשר החלתי להרצות לפניו מחידושי שהכנתי, הבחנתי שעושה את עצמו כאילו אינו מכיר את הסוגייא כלל, בו בזמן שלאחר תקופה גיליתי שהרבי היה רושם במחברותיו חידושים רבים בכתב ידו על רוב חלקי הש"ס, אך כשהרציתי לפניו את ה'חבורה' עשה עצמו כלא מבין בסוגייא כלל.
בהקשר לכך אני רוצה לספר כי שמעתי ממקורות מוסמכים כי לא מזמן מצאו בדירתו שבארה"ב ב' ארגזים המלאים בחידושים על הש"ס, וכפי ששמעתי עוברים על הכתבים בתקופה הזאת צוות של ת"ח מופלגים בכדי להוציא את החידושים לאור עולם בקרוב לתועלת הרבים.
כמו"כ שמעתי שהרבה מחידושיו שרשם בצעירותו גנזם והעלים זאת לאחר זמן וזאת מחשש ליוהרא יתירה לבל ידעו על גדלותו העצומה בתורה.
עלי לציין, כי למרות הסתרתו של הרבי וצניעות מעשיו, אך כאשר הדברים היו נוגעים לתועלת ולחינוך בני ביתו לא הסתיר כלל את מעשיו ולימודיו, וזאת בכדי שילמדו מדרכיו. מרגלא בפומיה לפרש את הפסוק 'הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו', והיה מפרשו בדרך דרוש, כי אם אדם רוצה להסתיר את צדקותו ועבודתו בקודש כלפי הקב"ה הרי שהוא יכול ורשאי להסתיר זאת, אולם כאשר הדבר נוגע לחינוך הבנים אין לו רשות להסתיר את מעשיו, כי הרי עליו לחנכם ולהוות בפניהם דוגמא אישית, וזה הוא 'הנגלות לנו ולבנינו', היינו שעלינו לעשות דברים גלויים בכדי שהילדים ילמדו מדרכינו הטובים.
עובדא הוי באחד מנכדיו שראהו פעם יוצא מחדרו בשעה שמונה וחצי בבוקר, ומו"ח ראה עליו כי הוא מתפלא על קימתו המאוחרת, מיד ניגש אליו מו"ח ואמר לו "דע לך כי כבר קמתי היום כדרכי לפנות בוקר, אך מחמת חולשתי חזרתי לנוח לשעה קלה", הכוונה בדבריו היתה ברורה לבל ילמד ממנו לקום בשעה כה מאוחרת ולכן אמר לו מו"ח את הדברים האלו.
אהבת תורה יוקדת
דבר נוסף שראיתי אצל מו"ח זיע"א באופן בולט היא האהבת התורה שבערה בו תדיר באופן מופלא, כל אימת שנפגש עם תלמיד חכם היה ממש יוצא מגדרו לכבדו כרום ערכו החשוב, במיוחד כאשר היה נכנס לחדרו בן תורה או ת"ח היה מו"ח ממש יוצא מגדו עבורו וקם לפניו מלא קומתו מבלי לחשוב כמלא נימה על כבודו האישי.
באופן מיוחד ראו כולם אצל מו"ח את האהבת התורה שבערה בקרבו ביום שמחת תורה אז היה שמח בשמחת התורה עד כלות הנפש ועד לאפיסת הכוחות ממש, מו"ח לא נח אז ולו לרגע אחד מרוב אהבתו לתורה הק'.
אני נזכר בסיפור מעניין שראיתי אצל מו"ח. היה זה לפני מספר שנים עת חזר משהותו בעיה"ק צפת, וכאשר רכבו נכנס למרכז ב"ב לא יכלו להמשיך לנסוע עקב פקק תנועה גדול שנוצרו באותו רחוב בעקבות הכנסת ספר תורה שהתקיים במקום באותו ערב, באופן טבעי כשקורה פקק ממתינים כולם בפנים עד שיפתח הרחוב לתנועה, אולם מו"ח ללא כל ספיקות ושהיות פתח את הדלת וקפץ כבחור צעיר מרכבו לעבר תהלוכת הס"ת כאשר הוא מתחיל לרקד ולכרכר בכל עוז אל מול הס"ת בהתלהבות כדרכו בקודש, אנחנו התפעלנו במיוחד מכך מכיון שאותו קהילה אשר לשם הוכנס הס"ת היתה שנויה במחלוקת קשה באותה תקופה כאשר חוגים רבים התנגדו לה מחמת סיבות שונות, אך מו"ח לא התייחס כלל לכל הדברים האלו, כי כאשר אירע לפניו מאורע של שמחת התורה לא עשה שום חשבון שהדבר אינו יאה לכבודו, ובפרט שזה יכול להתפרש ברחוב כתמיכה באותו קהילה וכדומה, כי אצלו היתה שמחת ואהבת התורה מעל הכל שבערה בקרבו ופרצו גבולות אצלו ללא שום חשבון.
לא מכבר שמעתי עובדה מעניינת מהרה"ח ר' נטע בריזל שליט"א על הערצתו המיוחדת של אביו מרן האדמו"ר בעל ה"ברכת משה" זיע"א לבנו הרבי מו"ח זיע"א אותה שמע מאביו הרה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל שהיה מזקני החסידים.
היה זה בעת שהותו של ה"ברכת משה" זיע"א בסביון לצורך מנוחה לאחר אירוע רפואי שעבר בשנותיו האחרונות. ר' זלמן סיפר לבנו שבאחת מביקוריו אצל הרבי ה"ברכת משה" זיע"א בסביון באותה תקופה נכנס לחדרו של הרבי ושוחח אז עם הרבי בנושאים שונים, אולם באמצע שיחתו היה עליו לצאת מכיון שהגיע אז הרופא של הרבי שבא לבדוק את הרבי, לאחר שיצא הרופא מחדר הרבי ניגש ר' זלמן לרופא והחל לשוחח עמו על מצבו של הרבי, במהלך השיחה סיפר הרופא לר' זלמן שהיה לו שיחה מענינת עם הרבי, וכאשר התבטא בפני הרבי שהוא מתפעל מגדלותו, הפטיר לו הרבי בין היתר, כי יש לו בן המתגורר בארה"ב אשר אם הוא יראה אותו הוא יתפעל ממנו הרבה יותר מאשר הוא מתפעל ממנו, והרבי הוסיף לו אז ביטוי נדיר ביותר באמרו כי בנו מארה"ב עולה על גדלותו בכל התחומים שניתן להצביע על אדם גדול.
ידוע על הקשר והערצה המיוחדת שרחש זקנך כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א לרבי זיע"א, מה נוכל לשמוע על כך?
אכן, הערכה נדירה ומיוחדת במינה היתה לזקני כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א למו"ח זי"ע, זקני הרבי שליט"א ראה בדמותו של מו"ח דמות של אחד מצדיקי קמאי ולא אחת היה מתבטא ברבים על כך. כמי שהסתובב שנים רבות במחיצת זקני הרבי שליט"א והייתי קרוב אליו ביותר יכולני להעיד כי לא זכור לי כמעט ששמעתי מזקני שליט"א מדבר בשבחם של אדמורי"ם ורבנים אחרים באשר לא היה דרכו בכך, אולם שונה היו הדברים כלפי מו"ח שהיה יוצא ממש מהתפעלות כל אימת שהיה נפגש עמו כאשר לאחר שנפגש עמו היה שח בהתפעלות ובהתלהבות על דמותו המיוחדת של מו"ח זיע"א.
לא אחת שמעתי מזקני שליט"א מתבטא "דער לעלוב'ער רבי איז א פארצייטישער רבי", או בביטוי דומה "דער לעלוב'ער רבי איז א הערליכער יוד".
אני נזכר במקרה שאירע לי עם זקני שליט"א הקשור גם להערצתו המיוחדת לדמותו של מו"ח זי"ע. באחת השנים נולד לי למז"ט בן בתאריך י"ח תשרי, הברית היה אמור להיות בכ"ה תשרי ביומא דהילולא של הרה"ק מברדיטשוב זיע"א, אאמו"ר שליט"א רצה שאקרא לבני 'לוי יצחק' ע"ש הרה"ק מברדיטשוב זיע"א, אולם כעת היה התור של הצד של נוות ביתי שתחי' לתת שם, אאמו"ר שליט"א ביקש ממני שאתייעץ על כך עם מו"ח מכיון שכעת היה התור שלו.
ואכן סרתי לבית מו"ח וסיפרתי לו על הדבר, אולם מו"ח נענה לי בעדינות כדרכו שהוא כבר חשב לקרוא כעת לתינוק על שם זקה"ק ה"חוזה מלובלין" זי"ע, אך לאחר שהוא שמע את הצעת אאמו"ר שליט"א ביקש ממני מו"ח שאתייעץ בדבר עם זקני הרבי שליט"א, כמצוותו עשיתי ונכנסתי לזקני שליט"א והצעתי לו את הספק בדבר, זקני הרבי שליט"א נענה לי על אתר ואמר לי ללא ספק כי עלי לדעת שמו"ח הוא 'הערליכער יוד', ואם המושכל ראשון שנפל לו במוחו הוא שם אחר מכפי שאני רוצה, הרי שעלי לשמוע בקולו. ואכן לעצתו שמעתי וקראתי שמו של בני 'יעקב יצחק' ע"ש החוזה מלובלין זיע"א וכפי רצונו של מו"ח.
עובדא נוספת אספר על הערצתו של זקני שליט"א למו"ח זי"ע. היה זה באחד ההצעות השידוכין שהציעו לאחד מילדיו של אאמו"ר שליט"א, הצד השני ביקש מאאמו"ר שליט"א שיוותר לצורך השידוך על אחד ממנהגי בית ויז'ניץ הנהוג מקדמת דנא, ואף הצביעו על השידוך עם בית לעלוב שבהוראת זקני שליט"א גם ויתרו על מנהג מסויים הנהוג בויז'ניץ, ולכן ביקש שגם בשידוך זה המוצע עכשיו שיוותרו לכבודם, אולם כאשר הגיע השאלה על שולחנו של זקני הרבי שליט"א, הפטיר זקני שליט"א באמרו כי מה היא ההשוואה שויתרנו אז בשידוך עם לעלוב, הרי בכדי להשתדך עם הלעלובר רבי הייתי מוכן לוותר על אותו מנהג מחמת גודל הזכיה והחשיבות להשתדך עם צדיק מופלא זה.
זכרוני גם כאשר זקני שליט"א ישב 'שבעה' על אחותו הרבנית אדלר ע"ה, וזקני שליט"א ביקש במהלך ה'שבעה' מגדולי ישראל רבים שיעתירו בעדו לבריאותו השלימה, אולם אצל שנים מגדולי ישראל בלבד הזכיר זקני שליט"א את שמו ושם אמו שיעתירו לבריאותו, והם מו"ח זיע"א, ולהבל"ח מרן הגר"ש וואזנר שליט"א.
כמו כן באחד הפעמים כאשר ביקר זקני שליט"א בבית מו"ח זיע"א, ושוחחו אז בכאב על המקרים הקשים הפוקדים אברכים ובחורים צעירים כאשר המחלה הממארת פוגעת בהם ל"ע, בגמר הביקור פנה זקני שליט"א למו"ח והזכיר לו שוב שמכיון שהרבה יהודים זקוקים לישועה עליו לראות לקרוע עולמות עבורם בבחינת 'צדיק גוזר', מו"ח ברוב ענוותנותו נענה לקני ואמר לו בפשטות האופיינית לו כי הקב"ה הרי שומע תפלת כל פה, וכאומר לזקני שאין הוא יכול לפעול בתפלתו יותר מאחרים, אולם זקני שליט"א נענה לו באמרו, כי תפלת צדיק כוחו רב בשמים, ולכן עליו במיוחד להעתיר בתפלה עבור חולי ישראל שיתרפאו במהרה.
.