אב רחימאי היה כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל לכל איש אשר בשם ישראל יכונה. את ה'טיש' האחרון שניהל בחג הפורים האחרון, ניהל כמו ה'טיש הראשון שניהל בליל שבת קודש ויחי תש"ן – להגיד שבחו שלא שינה: הדאגה שכל אחד מהבאים יקבל את כבודו ומקומו הראוי לו לפי מעמדו וגילו – מקטן ועד גדול, כשלאחראים על הסדר הוא מזהיר ושב ומזהיר שלא יצא מכאן אף יהודי בפגיעה ח"ו, באמרו: "יש לכבד כל אחד ואחד מהבאים, לא מפני ש'הוא' דורש כבוד, אלא מפני ש'באמת' מגיע לו כבוד, כי בצלם אלוקים הוא.
בחלוקת המשקה ב'לחיים' בטיש, הרבי אינו פוסח על אף משתתף, למן הדמות המכובדת ביותר היושבת לצידו ועד לילד הקטן שבפאתי ההיכל. בין אם הוא מהמשתתפים הקבועים, ובין אם אינו אלא אורח לרגע שנכנס מתוך סקרנות גרידא לזמן מועט. ושוב באמירת 'לחיים' הרבי אינו פוסח על אף נפש, והיה אם תוך כדי אמירת 'לחיים' מבחין הרבי כי אחד הנוכחים עדיין לא קיבל משקה, עוצר הוא ושולח לו משקה ורק לאחמ"כ ממשיך באמירת לחיים אחד לאחד, עוצר בכל מילה ומילה, כשניכר שהוא מעלה בזכרונו את כל הזקוקים לישועה.
באחת הפעמים יצא הרבי מהשולה"ט, והגבאי שדאג לכבודו של הרבי במסירות, דחף מעט את אחד העומדים על מנת לפנות דרך ומעבר לרבי. הרבי הבחין בזאת, פנה לאותו יהודי והמתיק עמו שיח קצר, לאחמ"כ שב לגבאי וגער בו: "היתכן לדחוף יהודי בעבורי?!" לאחר שראה הרבי כי הגבאי קלט את המסר הוא שב ומרגיעו: "אל דאגה, דיברתי כבר עם היהודי שיסלח לך, אבל תשגיח להבא שלא לדחוף שום יהודי".
יוצא הרבי מבניין ביהמ"ד והחל גשם מטפטף. הגבאי המסור פותח מיד מטריה ומכסה מעל ראשו של הרבי, הרבי מסיט את המטריה שתכסה גם את ראשו של הגבאי, ואומר: "מגבעתי, באם תתקלקל מן הגשם, יהיו מי שידאגו עבורי למגבעת חדשה, אולם מגבעתך אם תתקלקל – מי ידאג לך לחדשה?"
משכיל אל דל היה הרבי. אחד מבחורי הישיבה שהוריו מעוטי יכולת נכנס אל הרבי עם קוויטל. בוחן הרבי את מגבעתו שכבר ידעה ימים רבים ויפים יותר, ואומר לבחור: "בחור חשוב שכמותך, לא מתאים שילך עם כזה כובע". על אתר פותח הרבי את המגירה ושולף מספר שטרות, נותנם בידי הבחור ומורה לו לסור לחנות הכובעים הקרובה לרכוש מגבעת חדשה ומכובדת.
יוצא הרבי מבית מדרשו כשהוא לבוש בבגדי האדמו"רות, כשלמולו מגיע יהודי העמל קשות לפרנסתו ועוטה בגדי עבודה. כאשר רואה היהודי את הרבי, מתוך כבוד הוא חומק לפינה כדי שלא להיראות לפני הרבי בבגדי עבודה. אך הרבי פונה אליו ואומר: "למה אתה בוש? הבגדים שאני עוטה, בסך הכל 'בגדי עבודה' אף הם. אני עובד באדמורו"ת ואלו הם בגדי העבודה של האדמורו"ת. אתה עסוק במלאכתך ואלו הם בגדי מלאכתך. אין ליהודי במה להתבייש כאשר הוא עושה את מלאכתו"…
כך התייחס הרבי לכס ההנהגה שקיבל מאביו. לא שררה נטל, אלא עבדות נטל, לעמוד ולשרת לפני קהל הקודש ולדאוג לצרכיהם הרוחניים והגשמיים כאחד והיה להם לאב ולאם.
בשנים האחרונות, נקלע פעם אברך מחוג אחר לבית מדרשו שעה שיצא מתפילת שחרית לחדרו הסמוך. כשראהו הרבי זצוק"ל סימן לו להיכנס אליו, ושעה ארוכה חקר ודרש אצלו שתי וערב על שיטות והנהגות הנהוגות במקום אליו הוא משתייך, בהרבה מתחומי היהדות והחסידות. ביקש כנראה לשמוע דברים דווקא ממבט של איש מהשורה. והיה מפטיר רבנו זצ"ל בכנות ובענווה: "משמים סובבו שתהיה מוטלת עלי הנהגת קהילה. חובתי היא לדאוג עבורם ולהעלותם על דרך העולה לרצונו יתברך, על כן הנני מתעניין לבדוק הנהגות במקומות חשובים ולראות מה מתוכם אוכל ליישם בשום שכל בקרב הבחורים והאברכים בקהילתנו". והיה כל זה לאחר שכבר הוא יושב על כס הנהגתו קרוב לשלושים שנה והעמיד דורות של חסידים ואנשי מעשה לתפארת…
יהודי מתושבי העיר שהיה עוד ממקורבי אביו הרבי ה'אמונת אברהם', ברבות הימים עקב מאורעות שונות חדל מלפקוד את בית הרבי והתרחק מדרך התוה"ק. לאחר שנים נכנס אל הרבי אברך שאינו מבני הקהילה והרבי מתעניין בו לפרטי פרטים על מצבו והיכן מקום עבודתו. האברך אמר לרבי כי הוא עובד כמשגיח כשרות באולם חתונות שתחת בעלותו של היהודי הנ"ל. כשמוע הרבי את שמו ננער הרבי באחת ואמר: "פלוני עדיין חי??? זה שנים שלא ראיתיו. אמור לו שיבוא אלי, מתגעגע אני אליו וחפץ לשוחח עמו". האברך התנצל שפלוני זה שרוי כרגע באבל על אחד מבני משפחתו וכאשר יקום מימי השבעה ימסור לו את השליחות מהרבי.
אמר הרבי: "אם הוא כרגע יושב שבעה אסע אני אליו לנחמו. וכך הווה. בירר הרבי את מקום סוכת האבלים ונסע לשם. בהגיעו לשם ישב בפרטיות עם יהודי זה ודיבר אל ליבו שעה ארוכה והיה האיש מוזיל דמעות כנחל ואינו פוצה את פיו, דבריו של הרבי היוצאים מלב טהור נכנסו אל ליבו וחוללו בו מהפך".
(מתוך מאמר שפורסם ב'המודיע')
1/167