סיפר הרב הגאון רבי שאול נקריץ שליט"א, שמלבד כהונתו כרבה של העיר ברנדנבורג בגרמניה הוא גם מומחה לענייני סת"ם:
תלמיד שלו ביקש להזמין מזוזה עבור סבתו שמתגוררת בגרמניה. ניחא. אולם אך חלפו שנתיים, והוא מזמין בשם הסבתא עוד חמש מזוזות…
הרב נקריץ התפלא: האם הסבתא עברה לבית גדול? מה קרה שהיא זקוקה לפתע לחמש מזוזות חדשות?
הסתבר, שכאשר התקינה את המזוזה בביתה התעניינו השכנים הגויים לפשר האביזר הזה, היא התקשתה להסביר להם במה דברים אמורים, אז פשוט אמרה שזה "יודישע אלארם" – "אזעקה יהודית"…
השכנים הסיחו דעת מהנושא, אך ביום בהיר שמו לב לתופעה פלאית: מקום מגוריהם היה בעיירה קטנה אך רוויה במהגרים טורקים, שפרצו בקביעות לבתים – והבית שלא נפרץ היה זה שבפתחו נקבעה "האזעקה היהודית". במצב שכזה, מיהרו אפוא חמשת השכנים להזמין אצל הזקנה "יודישע אלארם"…
הרב נקריץ הסתפק האם מותר לו למכור מזוזה לגויים, שאינם יודעים לשמור עליה כהלכה. מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה לו שלא למכור את המזוזות, והשכנים נאלצו להסתפק ב"גויישע אלארם", שספק הבריח את הגנבים ספק לא…
(הרב רפאל ברלזון, יתד נאמן עקב תשע"ז)