מעשה שסיפר רבי שלמה לוינשטיין שליט"א – מתוך מכתב שקיבל מידידו באמריקה, המספר על ההתרחשות כהוויתה בגוף ראשון:
מזה שנים רבות שאני סובל מכאבי מעיים נוראים, וכמה פעמים ראיתי את המוות מול העיניים. בכל הבדיקות שעשיתי לא מצאו שום דבר, אמרו לי: אולי רגישות למאכלים מסוימים? תבדוק מה אתה מכניס לפה, וכשתבוא ההתקפה תבדוק מה הכנסת לפה… אך הכאבים גברו וגברו ולא היתה לי שום מנוחה, עד שחשתי לפעמים שקצתי בחיי.
עשיתי לעצמי חשבון נפש, מידה כנגד מידה, אולי זה קשור לענייני כשרות שנכנסו למעיים, אך ידעתי בעצמי שרק הכשרים מהודרים נכנסים לביתי. התחלתי להזיהר יותר בענייני מאכלים, ולא עזר כלום. כמה שזעקתי ללא הרף להקב"ה אב הרחמן הרגשתי כאילו יש מחיצה ביני לשמים.
לפני מספר חודשים התכוננה משפחתנו לשמחה של אחד מצאצאי, כולם היו בהתרגשות ושמחה אך אני שמחתי היתה מהולה בפחד שמא יתקפו אותי המעיים באמצע החתונה. ואכן אשר יגורתי בא לי, באמצע קבלת הפנים נתקפתי במעיים עד שאין לתאר ואין לשער את הכאבים שהיו לי, עד שעיכבו את החתונה למשך כשעה, עד שבקושי עמדתי על הרגליים מתחת לחופה.
כאשר עמדתי מתחת לחופה התפרצתי בבכי כפי שמעולם לא בכיתי. לא היה אכפת לי איך יסתכלו עלי. אמרתי לעצמי: אולי כעת שעת רצון ותחת החופה התקבלו תפילותי ואני אבין על מה כל הסבל הזה.
לאחר החופה חשתי הקלה נפשית, הרגשתי שישועתי קרובה. בחג הפורים שהיה כמה ימים לאחר החתונה, הלכתי לישון מאוחר, והנה בשוכבי על משכבי אני רואה בחלום שלט עם המילה "מ-ע-י-ם". עם ראשי תיבות – "מרן עובדיה יוסף מחה תמחה"…
התעוררתי בפחד ומיד נזכרתי שלושים שנה אחורה…
כשהייתי בחור הורי שלחו אותי ללמוד בישראל. אני גדלתי בבית שהוא אנטי ציוני, והציונים הם בגדר עבודה זרה. כשהגעתי לא"י השתתפתי בהפגנות נגד אנשי הציונות בכל הזדמנות. נזכרתי שבאחד מימי הפורים באותה שנה חגגנו את שמחת הפורים וישבנו קבוצת חברים ושרתי 'מחה תמחה' את אותו צדיק וקדוש, ה"י. עשיתי חשבון נפש שמידה כנגד מידה יסרוני כליותי משך שנים רבות, שע"ז אמרו חז"ל "המבזה ת"ח אין רפואה למכתו".
שאלתי את הרב מה לעשות, והציע לי לאסוף עשרה אנשים ולעלות לקברו של מרן הרב עובדיה בסנהדריה, לחלוץ נעליים ולבקש מחילה כמופיע בהלכה, וכן לרכוש את ספרי מרן הרב עובדיה ולחלקם ברבים.
אמרתי לרב שכרגע אין מטוסים ואיך אעלה לישראל. הרב הציע לי למנות שליח שיאסוף מנין לעלות לקברו של מרן. הטלפון היה פתוח, חלצתי נעלי ואמרתי בבכיות: חטאתי לה' אלוקי ישראל וכולם ענו לי בקול: מחול לך מחול לך מחול לך. וכך הסרתי את חרון האף שהיה עלי.
(גיליון יביע אומר)