לעתים, בשמיעת סיפורים מעוררי התפעלות על דמות רבת הוד, הלב אמנם חושק לילך בדרכו, אך מאידך נוצרת התרחקות מה מדרכו הרוממה. עלם צעיר הנחשף לשעות של התמדה ללא לאות שהביאו לבהירות ופסיקה בכל מכמני התורה, למרות רצונו העז להיות בעצמו מרמי המעלה – עלולה להתגנב בו המחשבה שמא דמות זו רחוקה ממנו מרחק שנות אור, וכי אין בו הכוחות הנשגבים לעמול ולהשקיע כאותו גדול.
אכן, על רבינו זצוק״ל ניתן מחד להפליג ברום דרגתו הנשגבה, אך יש אבני דרך באמצעותן כל איש ישראל באשר הוא יוכל להעפיל ולהתעלות לדרגות רמות.
הגמרות המבוארות
למרות שנותיו המרובות בעמל עצום דלא פסיק פומיה מגירסא, השכיל להבין ברום דרגתו את מצב בני הדור, אשר נצרכים לעזר וסיוע בכדי להיכנס אל נבכי הסוגיות, ולהעמיק בהן עד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
בלימוד מסכת חולין, אדם שאינו עוסק במקצוע השחיטה יתקשה להבין לא רק את עומק הסוגיות אלא אף את הפשט. ביקשוני להציג בפני מרן גמרא מבוארת מסכת חולין אשר מצורפות לה תמונות ותרשימים על חלקי הבהמה, בעזרתם ניתן להבין בקלות יותר את הלך הסוגיות.
פתחתי בדף עמוס תמונות והסברים. שאלתי האם ניתן ללמוד מתוך הגמרא הזו והוספתי שיש הטוענים כי חסר בזה בעמל התורה.
נענה מרן על אתר: "אין בעיה! גם אחרי הלימוד בזה יש עוד הרבה מה לעמול".
נכדו ששמע את הדברים יוצאים מפי קדשו, נזעק ואמר: "אם הסבא יאמר שאין בזה בעיה, על כל הסטנדרים בישיבות יהיו גמרות מבוארות".
שוב חזר רבינו ואמר בניחותא: "אני לא רואה בזה שום בעיה. גם אחרי הלימוד בזה יש עוד הרבה מה לעמול".
בהזדמנות אחרת התבטא באוזני רב קהילת סאטמר שבא להתייעץ אודות השימוש בגמרות מבוארות: "הציבור היום לא אוהב להתאמץ. אדרבה, ספרים אלו מסייעים להכניס את הראש ללימוד"… ואף במכתב ברכה שנתן לש״ס מבואר, כתב: הואיל והדבר נחוץ מאוד לאלה שקשה להם לרדת לעומק הפשט, ועל ידי התרגום יקל עליהם להבין צורתא דשמעתתא ויתרבו לומדי התורה ותרבה הדעת… לכן יש בזה משום עת לעשות לה'.
אף אנו ראינו את רבינו, שכולם המתינו למוצא פיו ברטט ובזיע, יושב ומעיין בעצמו בגמרות אלה בביתו, והוא כאמרם ז״ל ״למה נקרא שמו בן בוזי? שביזה עצמו על דברי תורה״. רבינו לא שלל כל מה שיכול להוסיף עוד ידיעה או הבנה בדברי חז״ל הקדושים.
הנהגה זו מביעה גם חשיבה מעוררת התפעלות על עמך בית ישראל, כי אמנם יתכן ויש צדק בטענה שהלימוד בספרים אלו אינם כפי שהורגלנו מדורי דורות, אך מאידך, לביאור מחלוקות הראשונים נעזרים בני הישיבות בספרי קיצורי סיכומי הסוגיות, ואף אם חסר בעמל התורה כשלומדים בדרך זו, אך הכל מבינים כי כדי שיוכלו לצלול לעומק הסוגיות רשאים להיעזר בספרים מאירים אלו. אף רבינו חשב על כל סוגי הלומדים בבחינת עת לעשות ה': הן לאותם ת״ח, להם הדגיש שגם לאחר הלימוד בספרים המבוארים יש עוד הרבה מה לעמול; והן לאותם הזקוקים לביאורים אלה עבור הבנת הפשט, שלא ירפו חלילה ידיהם, כי בלעדי הספרים המבוארים היו מתרחקים לחלוטין מהוויות אביי ורבא, בתואנה שלא מוצאים טעם כלל וכלל.
נשמה קדושה
עם תום ימי השבעה לרבינו, בדרכי לעצרת הספד, אמר לי מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן: "היתה לו נשמה קדושה".
שאלתי: אם כך, לא כל אחד יכול להגיע לדרגתו. רק עם נשמה כזו ניתן לצמוח כך. נענה הגראי"ל ואמר: "לכל אחד יש נשמה גבוהה, אדם אומר כל בוקר 'נשמה שנתת בי טהורה היא', אבל מטנפים אותה".
אכן כל אחד יכול להצליח, ולפחות לגעת בשולי אדרתו, וכדברי האדמו"ר רבי שמחה בונים מפשיסחא (אמרי אמת, לך לך) כי חיובו של כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, אין פירושו שיגיע ממש לאותן דרגות נעלות, ״כי מיהו פתי שידמה עצמו לאבות. אלא ׳יגיעו׳ הוא מלשון נגיעה, שתהיה לו נגיעה במעשי האבות״.
וכפי שהתקרה כה גבוהה עד שאין אפשרות לגעת בה כלל, ואמנם בלתי אפשרי לעמוד על התקרה, אך שימוש בסולם יסייע לגעת בתקרה, ועצם הנגיעה יוצר חיבור כלשהו, כך למעשי אבותינו אמנם קשה עד בלתי אפשרי להגיע, אך חובתנו להתרומם עד כדי נגיעה במעשיהם, וכך תיווצר השייכות שלנו אליהם.
״אין לו הרבה שנים לחיות״
חיי רבינו היה מלאים צער ומכאובים. הוא שיכל בחייו ששה ילדים. כבר בצעירותו ליבו היה חלוש. סיפרה בתו הרבנית ישראלזון תחי', שבהיותו בשנות הארבעים לחייו, כמעט בכל יום עת היה חוזר מבית הדין הגדול, נכנס לבית ונפל מתעלף מחמת החולשה. בתחילה הזמינו רופא בכל פעם, עד שהרופא לימד את בני הבית למדוד לו דופק כדי לדעת האם לאחר העילפון די במנוחה, או שיש צורך בסיוע רפואי.
והוסיף הרופא ואמר: "לאביכם יש לב מאוד מאוד חלש, אין לו עוד הרבה שנים לחיות, תעשו לו טובה ואל תטרידוהו ברופאים ורפואות, תנו לו לחיות את השנים הבודדות שלו בשלווה, ממילא זה לא יעזור הרבה"…
סיימה ואמרה: "רופא זה כבר עשרות שנים איננו בין החיים. אבא האריך ימים בעוז במשך שנים רבות וארוכות עוד הרבה מעבר לממוצע שחי אדם עם לב בריא כאולם".
למרות הסבל והמחלות, השכיל רבינו לנווט אל נכון, להתגבר כארי על כל המכשולים שעמדו בדרכו, ולהשקיע את כל כוחותיו ועתותיו לעמל התורה.
(מתוך גיליון שואלין ודורשין)