"פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ" (דברים ט"ו, י"א)
שמענו על יהודי תלמיד חכם, תושב שכונת 'מאה שערים' בירושלים, שהיה עני וחסר-כל, וכיון שחשקה נפשו בתורה, המשיך לשבת בבית המדרש וללמוד, למרות שבביתו לא היתה פת-לחם לאכול.
גם רעייתו הצדקנית סייעה לו בכך, וכדי להאכיל את עולליה היתה הולכת לבית המטבחיים ו'מגרדת' משם את שאריות הבשר, שהיו אמורות להיזרק לאשפה ולחתולים.
רק בשעות אחר הצהריים של יום שישי היתה הולכת לשוק, כיון שבשעות אלו נמכרים הפירות והירקות במחיר מוזל ביותר.
בעלה הת"ח שראה בעונייה של אשתו, וראה גם עד כמה היא מתבזה ללכת למקומות הנ"ל, שפך את נפשו בתפילתו לפני בוראו, אבל שלא כמו חנה שעשתה זאת בלחש, הוא התפלל קצת בקול, ותיאר בפני השי"ת את מצבו, ואת התבזותה של אשתו בבית המטבחיים, והתחנן בקול בוכים שיסייעוהו מן השמים.
וכשאדם מתפלל באמת ומכל הלב, השי"ת מאזין. כך גלגלו מן השמים, שבאותו רגע שהת"ח ההוא התפלל, נכנס לבית הכנסת גביר מארה"ב, שבא להתרשם מהאווירה הייחודית של 'מאה שערים'. הוא נעמד ליד הת"ח ושמע את תפילתו.
המתין הגביר עד שיסיים הת"ח את התפילה, פנה אליו וביקשו להגיע עימו לחדרו, באחד ממלונותיה המפוארים של ירושלים. כשהגיעו לשם, העניק לו הגביר צ'ק מכובד ביותר, שהספיק לכלכלת ביתו למשך תקופה ארוכה.
מטבעות הצדקה בקופסת 'אקמול'…
הכל יודעים ש'צדקה תציל ממוות', והבעיה היא שכאשר מגיע עני לפנינו, לא תמיד אנחנו זוכרים את הכלל הבדוק הזה. הפתרון הוא, להזכיר לעצמנו את הענין עד כמה שאפשר, ולהחדיר לראשנו את הידיעה הכל-כך חשובה, שאדם הנותן צדקה ומסייע ביד העניים, מונע את עצמו מדברים אשר לא-טובים-המה…
אחד המתפללים בבית הכנסת המרכזי ב'רמת אלחנן', עשה לעצמו תזכורת מצויינת לכך. יום אחד, כאשר ניגש אליו עני ופשט את ידו, ראינו שהוא מוציא מכיסו קופסה המשמשת ל… כדורי 'אקמול'.
בתחילה חשבנו שהוא מתכונן חלילה לצחוק על העני, ולהביא לו כדור… אבל עד מהרה נוכחנו לראות שהוא מוציא משם מטבעות חשובות, ומניחן ביד העני…
"מדוע אתה משתמש בקופסת כדורים? וכי אין לך כלי-אחסון נאות יותר, לשמור בו את מטבעות הצדקה?", שאלנו.
והוא השיב: "אני רוצה להזכיר לעצמי שכל פעם, כאשר אני נותן מטבע לצדקה, הרי מנעתי מעצמי כדור-תרופה שהיה כאן, בקופסה זו. כשאני מוציא את המטבע, אני נזכר בכך, והדבר ממחיש לי את העניין ביתר-שאת" – – –
הגר"ש וואזנר לא דיבר מעולם בגנותו של אף יהודי!
החיוב להתחשב במצבם של אחינו העניים הנצרכים, מוסב לא רק עניים בכסף, אלא על כל מי שזקוק לעזרה. הגאון רבי בנימין גרוסברד שליט"א, תלמידו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, העלה במאמר מיוחד את מידותיו הטובות של רבו, וכיצד הפליא לעשות בהנהגותיו בבין אדם לחבירו.
"שמעתי מבניו ומבני ביתו המרובים", כותב הגר"ב גרוסברד, "שמעידים שמעולם לא דיבר רבינו בגנות אף אחד מישראל. מעולם! גם בשעה שהיו שחלקו עליו ודיברו כנגדו, מכל מקום הוא תמיד שם מחסום לפיו, ואצלו בבית מעולם לא דיברו בגנות יהודי, ואדרבא השתדל לכבד כל אחד ואחד, וגם עם כאלו שקשה להסתדר איתם – השתדל בצורה יוצאת-דופן להתנהג כראוי, בדרך ארץ ובחביבות, וכך עד סוף ימיו ממש.
"אפשר לומר שהתנהגות זו הוא תמצית הזיכוך, שבמידותיו הטובות והנעלות של האדם השלם. ההנהגה המיוחדת של רבינו עם בני אדם, היתה מתוך עבודה והתבוננות תמידית – איך לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, להשתדל להנעים לכל אחד ולרצות כל אחד. מרן זצ"ל השקיע זמן על-מנת להתבונן, איך להביא לידי כך שהזולת יצא ממנו עם הרגשה טובה.
"כאשר אדם הולך ישר, כפי אשר עשהו האלוקים, הוא הולך ישר עם אלקים ועם אנשים, ואין מקום להפריד בין הגדלות בתורה ובמצוות, לכל ענייני בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
"זכיתי שרבינו ז"ל ביאר לי היטב את משנתו בעניינים אלו. היה זה אחרי שהאריך לשבח את אאזמו"ר הגאון רבי שרגא גרוסברד זצ"ל, ובתוך הדברים התבטא במעלתו, שהוא לא איבד מעולם את צלילות הדעת בכל מיני פרשיות ומצבים, גם בשעה שאנשים אחרים איבדו את צלילות דעתם. שאלתי: 'ילמדנו רבינו, מאי משמע שלא איבד את צלילות הדעת, ואיך מגיעים לזה?'. והשיב, שכאשר אדם נתקל בשאלה או בבעיה, בין בדבר פרטי ובין בדבר ציבורי, הרי טבעו של אדם, שגם אם הוא ת"ח ויר"ש, הוא מסתכל על פתרון הבעיה מתוך המבט שלו: מה הרווח שיצא לו, או לחוג שלו, ולמפלגה שלו, מתוך הענין…
"אבל לרבי שרגא שהיה אדם גדול, היתה צלילות הדעת, ולכן הוא היה מסוגל לרומם את המבט שלו, ולא להסתכל ולשקול כל דבר בעיניים צרות, אלא להבין שיש עוד אנשים, וגם להם יש דעה, וגם כאשר הדעה שלהם לא מתאימה לדעה שלי, הנני מחוייב להתחשב בה. לא תמיד חייב להיות שאני הוא הצודק!
"וסיים רבינו ואמר: 'אכן זו עבודה גדולה לכל החיים!'".
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' פרקי חיזוק, השקפה ומוסר משובצים במעשים והנהגות מגדולי הדור, שנאמרו על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א)