כאשר נודע למרן הגר"ח סולובייציק זצוק"ל כי ר' ברוך זלדוביץ שילם את כל הכסף מכיסו, תמה ושאלו: "אם כן, למה החזקת אותי בביתך יותר מחודש, ולא נתת לי מיד את כל הסכום?"

"ויקחו לי תרומה" (שמות כ"ה, ב')

סיפר הגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מעשה ששמע בעת לומדו בישיבת וואלוז'ין: פעם יצא מרן הגאון רבי חיים סולובייציק זצוק"ל למינסק, לשם הצלת ישיבת וואלוז'ין שהיתה שקועה בחובות גדולים. במינסק התגוררו שני גבאי ישיבת וואלוז'ין המופלגים בתורה, יראי ה' ונדיבי לב, ה"ה הרב ברוך זלדוביץ ז"ל והרב דובער פינס ז"ל, ומרן הגר"ח זצ"ל סר לבית ר' ברוך זלדוביץ וסיפר לו את מטרת בואו.

הסכום הדרוש היה די גדול, ור"ב זלדוביץ הבטיחו שהוא ישתדל בדבר, ובינתיים התאכסן הגר"ח בביתו ועסק שם בתורה. לאחר מספר ימים שאל מרן הגר"ח את מארחו כיצד מתקדמים מאמצי איסוף הכסף עבור הצלת הישיבה, וענה ר' ברוך שכבר יש בידו מחצית הסכום. שמח מרן הגר"ח מאד ושב לתלמודו.

עבר חודש מאז בואו למינסק, ושוב פנה הגר"ח לר' ברוך ושאלו על מצב העניינים. ענה לו ר' ברוך: ב"ה, ממש בימים אלו נמצא סוף סוף בידי כל הסכום. שמח מרן הגר"ח שמחה גדולה ויצא לוואלוז'ין ופרע את חובות הישיבה.

והנה, לאחר זמן קצר באו שני הנדיבים ממינסק, ר' ברוך זלדוביץ ור' דובער פינס, להתדיין לפני גאב"ד ור"מ וואלוז'ין. התובע היה ר' דובער פינס, שטען כי הוא שותף לר' ברוך בכל עסקיו, ועכשיו שהקרה ה' לפני שותפו עסק טוב ומוצלח שכזה – הצלת ישיבת וואלוז'ין, והוא נתן את כל הסכום מכיסו – הוא תובע ממנו את מחצית העסק… דהיינו, שיקבל ממנו חזרה את מחצית הסכום שהוציא מכיסו, על מנת שגם הוא, ר' דובער, יהיה שותף בהצלת הישיבה.

כאשר נודע למרן הגר"ח כי ר' ברוך שילם את כל הכסף מכיסו, תמה ושאלו: "אם כן, למה החזקת אותי בביתך יותר מחודש, ולא נתת לי מיד את כל הסכום?"

ענה לו ר' ברוך בפשטות: "וכי דבר קל הוא, להוציא מהכיס סכום גדול כזה? רבות עמלתי לכבוש את תאות הממון שבליבי לתת את מחצית הסכום, ואחר כך ניהלתי מלחמה פנימית עד אשר פעלתי בעצמי לתת גם את המחצית השניה"…

(ע"פ אזניים לתורה)