בחור צעיר הייתי, בשנות תשמ"א-תשמ"ג, מספר הגה"ח ר' יחיאל גולדהבר שליט"א מירושלים, כאשר הוצע לי בס"ד ללמוד בחברותא עם מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בעידודו של אביו מרן הסטייפלער זצוק"ל, שהעניק את הסכמתו שבחור יגיע מירושלים בתדירות.
הייתי מגיע מירושלים בשעת הצהרים ונכנס לביתו ללימוד בצוותא עד תפילת ערבית. חלק מהזמן למדנו דפי גמרא, וחלק מהזמן 'משנה ברורה' על הסדר.
רבנו היה מסביר בנועם כל דבר. לפעמים נעמד על דיוק כלשהו. אך לא אהב להתפלפל ולעמוד זמן רב על נקודה מסוימת.
כל פעם שנזכרה גמרא ממקום אחר, היה מצטט בעל פה את כל האמרה כלשונה יחד עם הרש"י. עדיין לא היה אז 'מוסף רש"י' וכדומה, והיה זה פלא.
זכורני שהרבנית בת שבע ע"ה היתה מכניסה כל יום פרי חתוך, תפוז או תפוח, ורבנו היה מכבד אותי לאכול לפניו, אך אני סירבתי מפני הבושה. פעם אחת בעת שעסקנו בהלכות סעודה [סימן קסט] ראינו ב'ביאור הלכה' שכותב שעל המארח לכבד את אורחו לאכול לפניו. כנראה לכן הרב מכבד אותי כל יום בפירות – הגבתי ספונטנית, ורבנו חייך כדרכו והסכים לדברי.
עם הזמן נוצר קשר הדוק והייתי מרבה להתכתב אתו בשאלות ותשובות [באמתחתי שמורות גלויות רבות מתשובותיו]. הייתי מבולבל קצת בנושא התארים. כאשר כתבתי לו "לכבוד מרן הגאון" קיבלתי תשובה זועמת, ממנה הבנתי כי 'נפגע קשות' מהתואר 'המוגזם'… הוא כתב שאינו רוצה להשיב לי מאומה עד שאבוא אליו ואתנצל על התואר שכתבתי…
באותה תקופה עסקתי בכתיבת 'מראי מקומות' לספה"ק 'בית אהרן' לאדמו"ר הזקן מקארלין זצוק"ל, והייתי שואל אותו על כל מאמר המוזכר שם היכן מקורו. תחילה חששתי לומר באיזה ספר מדובר, ולכן אמרתי רק שמדובר ב'ספר חסידי', אך לאחר זמן הוא ביקש לדעת את שם הספר, ואז אמר לי שהוא למד כבר את כל ספרי החסידות —.
נדהמתי אז מגודל בקיאותו, כאשר אף לגבי מאמר שהובא שם בשם מדרש, ולא נמצא בשום מקום, רבנו ידע מיד לומר כי המקור הוא ב'משנת רבי אליעזר' – שראה אור לראשונה מתוך כת"י לפני מלחמת העולם השניה ונדפס במהדורה אחת בכמות מועטת מאד, ורבנו כבר ידע אותו על בוריו.
פעם נכנסה הרבנית בעת שהיינו צריכים להתחיל ללמוד, לקראת סיום לימודו עם 'חברותא' קודמת – אברך חשוב שהיה פקיע שמיה בהוראה, ושאלתה בפיה בעניין חלב שנשפך על הגז של הבישול. מיד הפנה רבנו את השאלה לאותו אברך והוא השיב מה שהשיב.
לאחר שיצא, שאלתי את רבנו: הרי ב'פתחי תשובה' מבואר ההיפך. נענה רבנו, אכן אתה צודק אבל לא רציתי לבייש את אותו רב בישראל. הרי לנו מידותיו התרומיות.
פעם שבתתי שבת בבני ברק, ובשבת אחר הצהרים הלכתי לביתו לשוחח עמו בלימוד. הגעתי מוכן עם דף שאלות. "אינני יכול לענות לך", אמר לי מיד, מכיוון שטלטלתי את הדף בשבת, והוא היה מחמיר מאוד בטלטול שבת. שאלתי, הרי המ"ב הכריע שטלטול אינו נחשב כ'מעשה שבת', שהרי אין שום שינוי בגוף הדבר ואינו צריך להיאסר. השיב לי, "עם כל זה, אינני רוצה להקל בכך. בוא במוצאי שבת ואענה לך על השאלות".
כאשר באתי בברית האירוסין עם בת הגה"צ ר' בונם יואל טויסיג ממטרסדורף זצ"ל, סיפרתי לרבנית ע"ה על השידוך וכי נעשינו קרובי משפחה [שכן, אחיה הגאון רבי משה אלישיב הוא חתנו של הגה"צ רבי ישראל טויסיג ממטרסדורף זצ"ל]. מיהרה מיד הרבנית פנימה לחדר בעלה רבנו לבשר שזכתה שהחברותא יהיה קרוב משפחתה. נהרה נשפכה על פני רבנו למשמע בשורה זו.
בכלל יש לציין, כי אם הזדמן שהופרע פעם באמצע הלימוד ע"י מאן דהו, לא היה רוגז חלילה, אלא היה משיב בשקט ובסבלנות ומיד חוזר לתלמודו. יאריך ה' ימיו בטוב ובנעימים, להאיר עיני ישראל, עדי יבוא יינון.
(מתוך 'המבשר תורני' פרשת נשא)