לפני עשרות שנים חי בירושלים איש צדיק ותלמיד חכם מופלג בשם רבי אברהם אליהו מייזס זצ"ל. רבי אברהם אליהו, או כמו שנקרא, ר' אלה, חי באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה מצא עצמו בידי הקומוניסטים. בצדקותו הרבה ובקנאותו הגדולה לשם ה', הוא לא חת מפניהם כלל והמשיך להרביץ תורה תחת הגזירות והשמד, והקים במינסק ישיבה ששמה היה "ישיבת מסירות נפש".
תקצר העט מלתאר את התלאות שעבר בשנים אלו, רק נזכיר שהתבטא ואמר, שמנסיונו, כאשר מסר נפשו ללמוד וללמד – לא עשו לו דבר, ואילו כשהיה חשש לסכנה גדולה והורה היתר לעצמו לחדול מכך – או אז נתפס והואשם בלימוד תורה…
רבי אברהם אליהו חיבר ספר "בן אברהם" והיה מראשי הקנאים בירושלים. הוא היה בליטא, במיר, ואחר כך הרוסים כבשו את המקום והוא הוגלה לסיביר ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות. בהיותו בסיביר לא ראה צורת אות במשך עשר שנים, עד שחזר למוסקווה, וכאשר ראה משניות פרץ בבכי. אחר כך הגיע לארץ והיה מראשי נטורי קרתא.
מעולם לא שח רבי אברהם פרט ודבר מן הקורות אותו באותם הימים, לבד מהמעשה הבא:
בעת שהותו בסיביר הקפיד רבי אברהם על קלה כחמורה בכל דרך, ובנפשו גמר אומר כי לא יחלל את השבת ויהי מה. בפסח לא אכל חמץ, ביום הכיפורים לא הכניס מאכל ומשקה לפיו, ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות. לוח שנה לא היה עמו, והוא חישב בראשו המופלג את סדרי לוח השנה.
היה זה בליל י"ד בניסן. רבי אברהם ערך בדיקת חמץ כדת וכדין בחדרו הצר, הותיר פרוסת חמץ ומחצה כדי מאכלו ללילה ולבוקר בטרם זמן שריפת חמץ, ולאחר אמירת "כל חמירא" בהתרגשות נערך לארוחת ערב, אם אפשר לקרוא כך לפרוסת לחם ולירק קמל.
בעודו נוטל את ידיו בדקדוק, דפק פקיד על דלתו והודיעו כי עליו להבהיל את עצמו אל משרד המחנה, כי הגיעה חבילה עבורו. במשרד עמד הממונה הראשי כולו אומר כבוד, ומשנוכח ברבי אברהם, החל נובר בחבילה כדי לבדוק אם אין בה פריטים העלולים לסכן את השלטון.
כעבור דקה לפתו אצבעותיו פנקס. הוא שלה אותו מן הקופסה, הניחו בחבטה על שולחנו: "מה זה?" שאל. כאשר ענה רבי אברהם כי מדובר בלוח שנה, קצף הממונה ורגז על המשלוח המוזר. "כאילו אינך יודע איזה יום היום?!", אמר בכעס, והחרים את לוח השנה.
רבי אברהם החוויר כסיד, ו…החל למלל מילות שבח והודאה להקב"ה על שהצילו מן הגרוע מכל. כי כאשר הפקיד חבט את לוח השנה על שולחנו, הוא נפתח בדיוק בחודש ניסן, ורבי אברהם גילה לחרדתו, כי היום, לא ליל י"ד ניסן, אלא ליל ט"ו בניסן! והוא עמד לאכול פרוסת לחם…
ר' אברהם כבר לא נתן דעתו על שאר תכולת החבילה, משמים שמרו רגליו! רגע קט לפני שהכניס חמץ לפיו – מנעו זאת ממנו! "הרבה ניסים ראיתי באותן שנים", סיפר אחר כך, "אולם מנס כזה אי אפשי להסיח את דעתי! הבא ליטהר – המוסר נפשו עבור קיום מצוות – מסייעים בידו!".
(פורסם בגיליון 'מאורות הדף היומי')