את המעשה שלפנינו סיפר המשמש בקודש אצל כ״ק מרן אדמו״ר ה׳שפע חיים׳ מצאנז זצוק"ל, הרבני החסיד רבי יהושע וייצנבלום ז"ל, שהיה נוכח בעצמו בשעת מעשה:
יום אחד באו לפני הרבי למעונו אשר בקריית צאנז, אשה אלמנה מרודה עם בתה היחידה להגיש קוויטעל ולבקש את ברכתו. הבת, יתומה מאב, נשתבשה עליה דעתה ל"ע מעת שאביה החסיד שבק חיים לפתע בעיצומו של 'ליל הסדר', והיא אוספת כל היום קרעי 'שמות' וכיו״ב. האם האלמנה פנתה אל הרבי מגור כ״ק מרן אדמו׳׳ר ה׳בית ישראל׳ זצוק״ל, והתחננה לעזרתו מקודש, והוא זה שהפנה אותה קריית־צאנז אל מעונו של מרן ה׳שפע חיים׳ זצוק״ל.
ויהי כשומעו במה המדובר, ציווה הרבי מצאנז לומר לאלמנה שתיסע עכשיו לביתה, ותשוב אליו עם הבת באחד מימי חול המועד פסח. כשחזרו שנית בחול המועד ונכנסו אל הקודש פנימה, ניכר היה על ארשת פני הקודש כמה קשה עליו כל העניין, אך בשום פנים אינו יכול לכבוש רחמיו וחמלתו על הנפש האומללה.
כיון שהניחה האישה את הקוויטעל, תפס הרבי בידו את חוטי הציצית של ה'טלית קטן' שלו והניחם על גבי השולחן, כשהוא מניח לידם ג״כ נרתיק המכיל חפצי קודש שבאו אליו בירושה מאבותיו הקדושים, והיה חתום באוצרותיו. עכשיו פקד בקול רם על הנערה שתוציא מיד מכליה את כל ה'שמות' שאספה ותניחם על שולחנו, וכאשר הוציאה רק חלק מן האוסף שלה, גער בה קשות ובקול נגיד ומצווה תבע ממנה למסור לו את הכל, ותעש כדבריו. ביני וביני לקח עמו את הקוויטעל ויצא לטבול במקווה. לאחר מכן שב אל חדרו וברך את החולנית ברפואה שלמה ופטר אותן לשלום.
כעבור כמחצית השנה, בחול המועד סוכות, כבר באה בתה של האלמנה – שבינתיים החלימה לחלוטין ואף מצאה את זיווגה ונישאו בשעטו״מ – עם חתנה לקריית צאנז, כדי להקשיב לתפילתו המשתפכת של הרבי.
(מתוך מאמרו של הרב יקותיאל יהודה גנזל ב'המבשר תורני')