כאשר היה עולה על משכבו בלילה היה ישן עם הידים על הפיאות היות ופחד שאולי תוך כדי שינתו יקצצו לו את פיאותיו שלא יהיה מדי ארוך

יעקב הייזלר

מדמויות ההוד של ירושלים של מעלה בדור הקודם היה האי גברא רבה, חסידא ופרישא, היה הגה"צ רבי יוסף טויסיג זצ"ל מראשי ישיבת "תפארת אהרן" – מאטרסדורף בירושלים
נפשו הטהורה נמשכה לחסידות וקדושה עילאית, כבר בילדותו נשמר שלא לנגוע בפאותיו למרות שכולם בעיירה הלכו אז עם הפיאות מתחת לאוזניים, ואף נלחם על כך למרות הרוח ה"אשכנזית" ששרתה בעיירתו.
מסופר, כי כאשר היה עולה על משכבו בלילה היה ישן עם הידים על הפיאות היות ופחד שאולי תוך כדי שינתו יקצצו לו את פיאותיו שלא יהיה מדי ארוך.
בשנת תרצ"ח עלו הוריו לארה"ק, כי כידוע היטלר ימ"ש אמר לתושבי ז' הקהילות לעזוב את השטח תוך חודש, ואכן רוב התושבים ניצלו בגלל מדיניות זו ויצאו ממדינתם, כאשר לאחר מכן כבר לא נתן לצאת מהמדינה.
.לקראת הבר מצוה קנה לו את בגדי בני ירושלים קפטן, חאלאט, שטריימל (כמנהג בני ירושלים שהלכו שטריימל וקפטן בשבתות כבר מהבר מצוה) וכאשר הגיע הביתה הראה להורים שכך הוא רוצה ללכת אחרי הבר מצוה, התחילה אמו לבכות, הוא חשב שזה מפריע לה היות ואז הורידו רבים מבני ירושלים את מלבושם מחמת שידוכים וכדומה, לכן שאל את אמו מדוע היא בוכה? אמו ענתה לו: "אצלנו במשפחה מקבלים דבר טוב רק אם יודעים שזה יחזיק מעמד, ואם לא, אז לא כדאי להתחיל בכך". על אתר הבטיח לה בנה שכל חייו הוא ישאר עם המלבוש הירושלמי, ואמו ענתה לו שא"כ זה בסדר, ואכן כך הלך במלבושי ירושלים עד סוף ימיו.

חיבוב המצוות
אהבתו למצוות לא ידעה גבולות. בני ביתו סיפרו שכל אימת שנזדמנה לפניו מצווה היה מקיימה בהתלהבות ובהשתוקקות נדירה שסחפה עמו את כל סובביו.
מאז ומעולם היה דרכו להתפלל כוותיקין בימי החול, שום דבר לא הניאו מכך, גם כשחזר משמחה משפחתית ועלה על יצועו מאוחר בלילה לא ויתר על מנהגו, והיה משכים קום כותיקין. בשבתות ומועדים היה משום כבוד אב מתפלל בבית מדרשו אביו זצ"ל בשבע וחצי בבוקר.
כך גם בקניית הד' המינים השקיע רבות. סוחרים רבים שהכירו את אהבתו העזה למצוות היו מכינים לו את הסחורה הטובה ביותר כי ידעו שהוא ישלם על הד' מינים ככל אשר ישיתו עליו.
במשך שנים רבות כבר היה מוכן לו הד' מינים עוד לפני ר"ה, והיה מתמלא שמחה עצומה על כך שזכה להשיג את המינים לפני ר"ה. לבני ביתו היה אומר שמובא בספרים שכדאי שהד' מינים יהיו מוכנים טרם ר"ה. בניו מספרים בערגה איך שביום א' דסוכות כבר המתין בהשתוקקות מתי יגיע הנץ החמה שאז כבר יוכל לברך עלהים.
אף דקדוקו בממון היה לשם דבר. כשאביו פתח את ישיבת תפארת אהרן אמר ליוצ"ח שהאחראי על הכספים יהיה בנו הגר"י, והסביר זאת מכיון שהוא מכירו שאפילו יחסר לו כסף הוא לא ימציא שום היתר להשתמש בכספי הישיבה, וכך באמת היה שאף פעם הוא לא המציא היתר להשתמש בכסף אפילו לקצת זמן

וביום השבת
כאמור, היה הגר"י זצ"ל חי כל מצווה ומצווה בדבקות ובהשתוקקות מיוחדת. לא פלא איפוא שכבר מיום ד' הורגש בביתו אוירת השבת הקרבה ובאה. הרבנית ע"ה אפתה את החלות לשבת כבר ביום ד' וגם עוגות לשבת היתה אופה כבר ביום ד'. ביום ה' כבר היה מוכן בביתו מפת השבת על השולחן מתוך צפיה דרוכה ליום השבת הקרב.
ביום ו' הקפיד ללכת למקווה מיד בחצות היום. לאחר הטבילה נסע לכותל המערבי לשפוך שיח בהסתמכו על המובא שהאבות הק' נמצאים בכותל המערבי בער"ש אחה"צ. בכותל אמר תהילים ליום שישי בהתלהבות מיוחדת ובמתינות. (דרכו היה לסיים תהילים מידי שבוע והסדר שלו היה שכל יום אמר תהילים לאותו היום).
מיד כאשר חזר מהכותל היה מעביר את הסדרה שנים מקרא כשהוא יושב בבגדי שבת ומיד לאחר מכן היה מקפיד ללמוד גם חורש"י ומפרשיו במשך שעות ארוכות, כשבבית כבר הרגישו את אווירת השבת הקריבה.
בליל שבת היה נוהג ללכת עם טלית עד לאחר קידוש כאשר בע"ש מיד לאחר הדלקת הנרות התעטף בטלית גדול היות ובצעירותו היה מתפלל בביהמ"ד דחסידי קרלין שם התפללו בהתלהבות ובלילי שבתות נהגו כידוע בקרלין ללבוש טלית.
גם בתקופה שכבר לא התפלל בקרלין המשיך במנהגו ללבוש מידי ליל שבת טלית גדול, אמנם הוא לא הלך עם זה בגלוי, אלא הלביש את הז'ובע מעל הקפטן בכדי שלא יראה משונה.
לאחר תפילת מעריב בליל שבת חזר הביתה בשמחה גדולה, ואמר שלום עליכם ללא שטריימל אלא בעיטוף טלית על ראשו עד לאחר קידוש.
לקראת הסעודה הוריד את הטלית והלביש את השטריימל. בשולחנו בשבת היה מונח ספר 'בית ישראל' מאביו זצ"ל, כאשר החל להקריא קטעים מתוך הספר מפני כיבוד אב. אח"כ לימד ברבים קטעים מהספה"ק: נועם אלימלך, אוהב ישראל, קדושת לוי, מאור עינים. לצד זאת סיפרו בני ביתו שהזמירות בשולחן השבת היה בהתעוררות מיוחדת שסחפה עמו את כל המשתתפים.
פרק מיוחד ומזהיר במסכת חייו המפוארים הוא היותו עובד ה' בסילודין ודבקותו בקונו. תפלתו היתה לשם דבר בקרב כל רואיו. מעבר לכך, כל ברכה שהיה מברך היה לובש את המעיל ואת הכובע וכך היה מברך בישוב הדעת וכמונה מעות, כך נהג בין בברכת אשר יצר ובין בק"ש על המיטה ועוד. גם בימות הקיץ בחום הגדול ביותר לא ויתר על מנהגו זה בעקשנות.
כך נהג אף בג' שנותיו האחרונות עד ליום פטירתו, בהיותו בעל יסורים גדול כאשר לא ויתר על מנהגו לברך ברכה ללא חליפה וכובע.

(המבשר תורני)