"ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה" (שמות כ"ה, ל"א)
במדרש (בראשית רבה טז ז): "אמר לו הקב"ה למשה ועשית מנורת זהב טהור, אמר לו משה כיצד נעשה אותה? עד שנטל הקב"ה מטבע של אש, והראה לו עשייתה. אעפ"כ נתקשה משה. אמר לו הקב"ה לך אצל בצלאל, והוא יעשה אותה, ואמר לבצלאל ומיד עשאה".
אמר הרה"ק בעל ה'אמרי אמת' מגור, שזה ארבעים שנה נתקשה בדברי המדרש, איך יתכן שמשה רבנו אדון הנביאים, התקשה בעשייתה, ובצלאל עשאה מיד?! עד שהגיע מעשה לידו ועל ידי זה הבין הביאור במדרש.
היה זה כאשר חתנו נאלץ לעבור ניתוח, ואושפז בביה"ח בוורשא, ולאחר הניתוח נתהוו סיבוכים. בא ה'אמרי אמת' לבית החולים לבקרו, והתעניין אצל הרופא המנתח מה קרה?
השיב הרופא: למה הדבר דומה? למלך שהייתה באוצרותיו אבן יקרה, ובה כתם קטן. המומחים הגדולים סירבו לטפל באבן, ביודעם יוקרתה אצל המלך וחששו שמא מרוב התרגשות יפגע היהלום. מה עשו? מסרוה לבעל מלאכה פשוט, ובלי התרגשות הסיר את הכתם. המשיך הרופא ואמר, שכמו כן ידוע שכאשר המלכה אשת הקיסר נפוליון נזקקה לטיפול רפואי, נמנעו הרופאים לטפל בה. הם קראו למיילדת כפרית שלא ידעה מי האשה, והכל בא על מקומו בשלום.
הסביר הרופא המנתח: כך גם קרה לי הפעם. אצלי זה ניתוח קל ופשוט, ברם, ביודעי שאני מטפל בחתן המלך, בחתנו של הרבי, התרגשתי מאד, וכתוצאה מזה חלה הסתבכות.
כששמע הרבי את דברי הרופא אמר: עכשיו נתבהרו לי דברי המדרש: משה רבינו ביודעו עמקי הסודות וגודל קדושת המנורה, ירכה, קנה, גביעה, כפתוריה ופרחיה, ומסיבה זו התקשה במעשה המנורה. לא כן בצלאל שלא היה במדרגה זו, הצליח לעשותה מיד".