הרב ישראל ליוש
"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
התורה מתארת את ההבדל בין יעקב אבינו לעשיו הרשע, שיעקב היה 'איש תם – יושב אהלים' ואילו עשיו הוא 'יודע ציד – איש שדה'. יסוד גדול בגדלות וצמיחת האדם למדו מכך בעלי המוסר, כי הנה כל גדלותו של יעקב אבינו, בהיותו בחיר האבות, עמוד האמת, רגל שלישי במרכבה, מתגמד בתואר אחד 'איש תם, יושב אהלים', ועשיו הרשע הגדול, שעליו נפסקה ההלכה בידוע ששונא הוא ליעקב, כל תיאורו הוא 'יודע ציד, איש שדה', הלא דבר הוא, הבדלים כה מהותיים באים לידי ביטוי בסך הכל בתארים איש תם ואיש שדה?
אלא מכאן אנו לומדים, כי הכל תלוי במהות ובשורש, כאשר השורש מתוקן, העתיד מבטיח עליה והצלחה, אך כאשר הקלקול הוא ביסוד, גם הבניין שיבנה עליו יהיה רעוע ומקולקל. יעקב, איש תם יושב אהלים, היה – כתרגום האונקלוס – 'תבע אולפנן', 'מבקש', הוא לא הניח והקל על עצמו, אלא תמיד שאף עוד ועוד, זה המרשם היחיד לגדול בחיר האבות, עמוד התורה והאמת. עשיו במהותו היה 'איש שדה' אדם בטל – כפירש"י, שורשים כאלו אכן מצמיחים רשע גדול כעשיו.
מו"ר הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מעורר על שינוי לשון נוסף בתיאורי התורה בין יעקב לעשיו, אצל עשיו כתוב: 'איש יודע ציד', ואילו אצל יעקב לא כתוב 'איש יודע ספר' אלא 'יושב אהלים'. וזאת, כי בחכמת הגויים ידיעת החכמה היא העיקר, אין כל חשיבות בעמל וביגיעה להשגתה. לא אחת שומעים אנו על אנשים שקנו את תוארם בכסף ללא שעמלו עליו כלל. הרי העמל בחכמה חיצונית ולא הצליח לקנותה, כל עמלו לריק. ואילו בתורה הקדושה השגת התואר לא תיחשב כלום, אם היא הושגה ללא עמל ויגיעה, השכר יינתן על העמל והיגיעה, על הישיבה באוהל, ואדרבה מי שיודע ללמוד ואינו לומד, אין בכך מעלה כלל.
●●●
הגאון רבי זאב איידלמן זצ"ל היה מספר ספור מופלא שאביו היה עד לו:
הגאון רבי משה סוקולובסקי זצ"ל, בעל ה'אמרי משה', נוהג היה להסתגר בחדרו וללמוד שם בשקידה עצומה, שעות רבות יכול היה ללמוד שם ברציפות, מבלי שיפריעו לו לעסוק במשוש חייו.
יום אחד אירע שרעייתו הרבנית הייתה צריכה אותו בדחיפות, באין ברירה היא דפקה על דלת חדרו, אך הוא לא פתח, בלבה חשבה שבוודאי הוא נרדם, ולכן דפקה יותר חזק בתקוה שדפיקותיה יעירו אותו משנתו. לאחר שגם הדפיקות החזקות לא הועילו, החלו מנקרות מחשבות בלבה: 'מי יודע? אולי קרה לו משהו? אולי אינו חש בטוב?' משגבר חששה קראה לאביה. גם האב ניסה לדפוק בידו ובעזרת פטישים, אך כל ניסיונותיהם להעירו משנתו לא צלחו, או אז החליטו כי מקרה של פיקוח נפש הוא, וחייבים לקרוא לפורץ דלתות מקצועי כדי שיפתח את הדלת, ויצילו את רבי משה מהסכנה שאולי הוא שרוי בה…
חשוב לציין – הסביר רבי זאב איידלמן – שהמנעולים של ימיהם לא היו כמנעולים של ימינו שבסיבוב מקצועי של הפורץ הדלת נפתחת, פעולת הפורצים של הימים ההם היתה פשוט ניסור הדלת לחתיכות. ואכן הפורץ החל במלאכת ניסור הדלת, כאשר בחוץ מחכים רופאים ואנשי הצלה, כדי שיוכלו להעניק עזרה ראשונה לרבי משה, תיכף ומיד כאשר הדלת תיפתח.
והנה לאחר שנפער חור גדול בדלת אצו במהירות אנשי ההצלה, רעייתו, חמיו ואנשים נוספים שהיו עדים לדרמה הגדולה, ולתדהמתם רבי משה ישב בחדר בשלווה וברוגע כשכל כולו שקוע בלימוד, כאשר התמלא החדר באנשים, הגביה רבי משה את ראשו, הביט סביבו ושאל: "איך נכנסתם הלא הדלת הייתה נעולה?!"…
●●●
הבולשביקים אסרו על היהודים ללמוד תורה, ואף סגרו את תלמודי התורה של הילדים, והם נאלצו ללמוד בהיחבא, הם היו נודדים ממקום למקום לבל יתפסו אותם השוטרים.
יום אחד שוטר גילה את מקום המסתור של ילדי בריסק, הוא נכנס לשם, תפס את אחד מהילדים וניסה למשוך אותו החוצה, ולעצור אותו בעוון לימוד תורה, המלמד שהיה שקוע בלימוד, בתחילה לא שם לב למתרחש, אך כאשר גברו הקולות הוא ראה שהשוטר מנסה למשוך החוצה את אחד הילדים, המלמד קם בחמת זעם, ניגש אל השוטר הכה בו כמה מכות נמרצות וקרא לעברו: "חצוף !! מנוול!!"…
השוטר נבהל כנראה מאומץ לבו של המלמד, הוא הרי לא היה מורגל בכך כלל, כי ברוסיה לצעוק על שוטר ועוד להכותו היה עונש מוות מידי ללא משפט, ומרוב בהלה עזב את הילד וברח מהמקום. הילדים ניצלו את מנוסתו ומיהרו לשוב אל ביתם…
ילדי רבי חיים מבריסק זצ"ל למדו אף הם אצל המלמד, ולמחרת שאל אותו רבי חיים: "אכן נס גדול היה לך ולילדים, אך איך העזת לעשות כך לשוטר? איך לא פחדת?", השיב לו המלמד הצדיק: "כנראה שהרב לא שמע מה שהיה, היינו באמצע התוספות, ממש באמצע, ובדיוק אז אותו שייגץ נכנס פנימה, חוצפה שכזאת להפריע באמצע התוספות?!..".
סיפור על מלמד בבריסק
בסיפור למעלה
שמעתי מהגר"י אדלשטיין זצ"ל שסוף הסיפור
שהשוטר התבייש לספר לממונים שקיבל סטירה מיהודי.
ולכן לא התלונן. ולא נענש המלמד.