הרב אהרן כהן
"וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (ויקרא י"ד, ד')
"מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב" (רש"י)
הקב"ה אוהב במיוחד את מי ששפל בעיני עצמו. אדם יכול להיות חכם או עשיר גדול, ובכל זאת אם הוא חי בקדושה ובטהרה ואינו מחשיב עצמו בשל הגדולה שנפלה בחלקו – הקב"ה אוהב אותו.
דרשו חז"ל, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גיבור, עשיר, חכם ועניו. לכאורה הדברים צריכים ביאור, שהרי מלבד מידתו של ה"עניו", כל השאר בדרך כלל אינם שפלים לעצמם… וההסבר לכך הוא, שאם הגיבור, העשיר והחכם יודעים כיצד לנהוג במעלתם ואינם מייחסים חשיבות לעצמם, הקב"ה אוהבם ומשרה שכינתו עליהם.
בימים אלו של ספירת העומר, בהם נפטרו תלמידי רבי עקיבא, צריכים אנו להתחזק בפרט במידת הענווה והשפלות.
כתוב בשם רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך- זהו כלל גדול בתורה", אדם שמרגיש עצמו כמו השני מגיע למידת הענווה השלמה. האותיות שאחר המילה "רעך" הם "שפל" רק אדם שהוא שפל ועניו יכול להרגיש "רעך". ידוע המעשה על הלל הזקן (שבת לא.), ששני בני אדם התערבו ביניהם אם יצליחו להקניט אותו. בערב שבת, כשהלל הזקן היה באמצע לחפוף את ראשו, ניסה אחד מהם להקניטו בכל מיני שאלות שונות ומשונות, והלל הזקן הבליג ואמר לו בסבלנות "שאל בני שאל", והשיב לו על כל שאלותיו.
נשאלת השאלה, מדוע לא אמר לו הלל הזקן בנחת וברוגע, שהשעה דחוקה לו כעת ושיבוא אליו במוצאי שבת?
וענה על כך כ"ק האדמו"ר מוורקא זצ"ל, שאם היה דוחה אותו עד לאחר השבת, היה ניכר בזה עדיין מידת מה של הקפדה. רואים מכאן את שלמות ענוותנותו והכנעתו של הלל, כי רק מי שמחשיב עצמו במשהו מעל חבירו מסוגל לדחותו ולומר לו שאין לו פנאי בשבילו עכשיו, אך מי שממליך עליו את חבירו ומחשיבו יותר ממנו, לא יוכל להגיע למדרגה זו. לכך נענה לו הלל הזקן מיד בכבוד ובסבלנות.
מסופר על הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, שכאשר ביקשו ממנו לומר שיעורי תורה ברבים, היה מבקש באופן מוחלט שלא ירשמו את שמו במודעות בקרית חוצות, וכפי שהיה אומר "אין לאף אחד שום תועלת מכך ששמי ישוטח על גבי לוח המודעות"…
שאלו אותו: "האם אפשר לתלות את המודעה על כותלי בית הכנסת בו נאמר השיעור?"
והשיב: "אם אפשר שלא, מה טוב ומה נעים, כי הרי מה יתן ומה יוסיף שאדם בשם אברהם גניחובסקי יבוא לדרוש?
אדרבה, אם יחשבו שמישהו אחר ידרוש, טוב לכם יותר. מה אתם אומרים, האם יש בכך חשש של אונאה?"…
כשעמדו על כך לרשום את שמו "כי כך מנהג המקום", נכנע והוסיף בחיוך: רק אל תכתבו "ידבר אחד הרבנים", והוסיף וסיפר על כך מעשה שהיה:
הגאון רבי שלמה אייגר זצ"ל, הגיע לבית הכנסת והבחין כי הציבור מתגודד סביב אדם זר על מנת לכבודו.
התעניין רבי שלמה מה המיוחד בו: האם ת"ח הוא? או שמא עשיר גדול? ואולי בעל ייחוס מפואר?
על כל תמיהותיו נענה בשלילה.
המשיך ושאל: "אם כן, מהי מעלתו?"
"הוא עניו", הייתה התשובה.
התפלא רבי שלמה: "אם אינו ת"ח, לא עשיר ואין לו יחוס, פשיטא שהוא עניו, שהרי במה יתגאה?!"
סיים רבי אברהם גניחובסקי את סיפורו כשהוא מרמז בכך על עצמו, והוסיף בחיוך רחב: "עוד יאמרו שאני עניו"…