"כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי" (בראשית ז', א')
יש בכחו של צדיק לברך את ישראל, וברכותיו פועלות ממש, כמו שכתב בחינוך (מצוה רל"ח) "הצדיקים והחסידים ימהרו דבריהם לפעול בכל מה שידברו עליו, וזה הדבר ידוע ומפורסם בין יודעי דת ומביני מדע".
וכן כתב הרמב"ן (באיגרת הקודש פ"ה) "דע כי גזירת החסדים המתדבקים במחשבתם בעליונים על כל דבר שהיו מחשבים בו ומתכוונים עליו באותה שעה היה מתקיים אם טוב ואם רע…" (וברמב"ן במדבר א. מ"ה מרמז להקויטלאך והפדיון שנותנים לצדיק ומזכירים השמות שפועל בעליונים).
ברכת רבי ישראל פרנקפורט מקרלין
רבי דוד מקרלין נחלה פעם קשות, והרופא הזהירו לא לשתות יין, לאחר זמן קצר נכנס משמשו של רבי ישראל מפרנקפורט ואמר לו שהרבי שלח לו יין – ואם ישתה אותו יתרפא, לא חשש רבי דוד לרגע,בירך ברכת הגפן על היין ואמר אם הרבי אומר, עלי לקיים דברו גם נגד דברי הרופא.
האמונה הפשוטה שהיה לרבי דוד – לרבי ישראל היתה ללא גבול…
רבי מוטל'ע מאושמינא מברך וברכתו מתקיימת
הצדיק רבי מוטל'ע מאושמינה נתפרסם שמו כבעל מופת שמתקיימות ברכותיו. מרחוק ומקרוב באו, בני ברית ואינם בני ברית מי לשם ברכה ועצה טובה, ומי לשם רפואה, נהרו אליו. החפץ חיים התבטא אודות גדלותו בתורה: "מי יוכל לעמוד במחיצתו בגן עדן!" ואף פעל למנותו בין מנהיגי הדור (הובא בספר "החפץ חיים לרמ"מ ישר"). מרן החזון איש התבטא עליו "בטוחני שהיה לו רוח הקודש" (הובא בפאר הדור).
הרבה קהילות ניסו להעבירו לכהן בקהילתם, עד שהוצרכו להעמיד שמירה ליד ביתו לבל יבואו אחרים לקחתו לקהילתם, ובספר קהילת אושמינה הובא איך שבגניבה הצליחו לגנוב אותו, כמובא בספר תולדות קהילת אושמינה "שכאשר נודע בעיר שבאה משלחת מסלונים, והרב הסכים לקבל מהם את כתב הרבנות, הפקידו שומרים על בית הרב, על מנת למנוע ממנו לעזוב את עירנו, ורק בליל סופה וגשם הצליחה המשלחת מסלונים להוציאו בסתר בשעה שישן על מיטתו ועם המיטה העלוהו על עגלה וגנבוהו".
בכתבי העת שיצאו בזמנו הרבו לדבר על "מעשה הגניבה".
ברכת צדיק
החיד"א בספרו חדרי בטן (ויחי ב, אות י"ד) מביא שהרמב"ם בן ח' שנים נשק ידי הר"י מיגאש קודם פטירתו, ואמר שלא זכה למה שזכה, אלא באותה נשיקה שנשקו וברכו והאציל עליו מחכמתו, ומשום הכי קרא להרב אבן מיגאש רבו".
ברכתו של רבי זלמן סנדר
מרן רבי איסר זלמן מלצר סיפר מעשה ביהודי עם הארץ שואב מים באחת העיירות שבאירופה אשר החליט לפתע שהינו רוצה לדעת ללמוד. הוא פנה לרבי זלמן סנדר (אביו של בעל הדבר אברהם) ובקש ממנו ברכה שידע ללמוד. שמע רבי זלמן סנדר את מבוקשו ואמר לו: הינך שואב מים, יהודי בריא וחזק, תצעק בכוח רב שלוש פעמים: "אני רוצה לדעת ללמוד".
שואב המים שכאמור היה בריא ובעל כח, עשה כפי שנאמר לו וצעק שלוש פעמים בקול אדיר וחזק עד שקירות הבית החלו לרעוד "אני רוצה לדעת ללמוד", ואז ברכו רבי זלמן סנדר שידע ללמוד.
וראה זה פלא, הוסיף רבי איסר זלמן וסיפר, לא יאומן כי יסופר, אדם זה שהיה עם הארץ הגיע תוך זמן קצר ביותר להשגים מדהימים בלמוד התורה והיה לתלמיד חכם מובהק.
ברכת מרן רבי יצחק אלחנן
סיפר ראש ישיבת חברון הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל כי בזמן המלחמה הטורקית באו לפני הגאב"ד דקובנא רבינו הג' רבי יצחק אלחנן זצ"ל משלחת נשים שהן היו אלמנות חיות אשר בעליהן נלקחו לשדה קרב ובכו לפניו מתוך חששם לרוע עתידם. יצא איפוא הגאב"ד דקובנא אליהן ובכה אף הוא עימהן יחד עד שלפתע נפתח פיו וקרא לאמר 'מבטיחני לכם שכולם יחזרו'.
וכך הוה איש מכל יוצאי הצבא לא נעדר.
ואמרתי סיים הגר"י סרנא זצ"ל שהמופת לא היה בקיום ברכתו והבטחתו של רבי יצחק אלחנן אלא בבכייתו של אותו צדיק שחש בעצמו בכל לבו בכאבם של נשות ישראל עד כדי בכיה וכשצדיק שכזה גוזר כבר אין פלא שגזירתו מתקיימת.
ויוטעם הדבר ע"פ דברי החתם סופר (או"ח סי' קמו) הוא שואל איך מותר לבקש מצדיק ברכה שיתפלל בעבורו הרי אסור לבקש מאמצעי אלא רק מהקב"ה ותירץ שכלל ישראל הם גוף אחד והצדיקים הם ראש הגוף ולכן הראש רשאי להתפלל בעד שאר חלקי הגוף. וכל זה כשאכן 'הראש' מרגיש 'שהגוף' הוא חלק ממנו וכך הצדיקים אכן מרגישים את כאב הזולת ומתפללים על אחרים כי זה חלק מהגוף שלהם.
מבקשים ברכה
החפץ חיים הגיע באחד ממסעותיו אל אחת העיירות, כשתוך זמן קצר סובבים ומקיפים אותו המון רב שביקש בקול בוכים 'ברכנו רבינו'.
"אב איננו מרוצה כשבנו האחד שולח אליו את בקשתו באמצעות בנו האחר" השיבם רבי ישראל מאיר "והרי כולנו בנים למקום, ועל כל אחד לפנות ישר אליו בבקשותיו, ואם יש מי שהוא בקרבנו המרגיש שאבינו בשמים מתרעם עליו קצת, הריני מבטיח לכם שהוא מתאווה מאד מאד שנרצה ונפייס אותו ומצפה לתפילותינו ולשובנו אליו"!
(מתוך מידות והנהגות טובת – הרב יחיאל מיכל שטרן)