"יתבונן בעצמו – מה לו להרבות מכאוב לנפשו? די לו לסבול המכאובים מהמקטרגים שנבראו ממעשיו הראשונים!"
"הנכשל בעוון פעמים רבות, היצר מפתהו ומייאשו לאמור: מה תועלת יהיה אם תהיה זהיר מעתה, הלא כבר עברת כמה עשרות פעמים על עוון זה, ומה יצא מזה אם תזהר מעתה? הלא בין כך ובין כך נעשית רשע על ידי עוון זה, ואיך שהיה בימים שעברו, כן יהיה להבא!
והדבר הזה טעות הוא – וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהא ריחו נודף יותר? הלא ידוע שכמו בבית דין של מטה, כשאדם עובר על לאו דאורייתא כמה פעמים במזיד נדון על כל פעם ופעם בשלושים ותשע מלקות בפני עצמן, כן הוא גם בדיני שמים בבית דין של מעלה, כשאדם עובר עבירה, אם לא קיבל ענשו בבית דין של מטה, קונה לו קטיגור אחד להכאיב את נפשו לעתיד לבוא בגיהנום ובשארי עונשים. וכשהאדם כופל את העבירה עוד פעם אחת, נברא לו עוד קטיגור חדש להכאיב את נפשו, וכן הוא בכל פעם ופעם. ואם כן, יתבונן בעצמו – מה לו להרבות מכאוב לנפשו? די לו לסבול המכאובים מהמקטרגים שנבראו ממעשיו הראשונים!"
[תפארת אדם פרק י, בשינויים קלים]