יעקב א. לוסטיגמן
אחד ממנייני התפילה הגדולים ביותר בעולם, אם לא הגדול שבהם, הוא ללא ספק זה שמתקיים על ציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב, בקיבוץ הגדול של ראש השנה. אז נוהרים רבבות חסידי ברסלב וגם כאלו שאינם, אל העיירה האוקראינית, שזכתה לארח באדמתה את ציונו הקדוש של מייסד חסידות ברסלב, המכה שורשים ועושה פירות ביתר שאת גם כיום, למעלה מ-200 שנה אחר הסתלקותו לגנזי מרומים.
מי שהשתתף בעליה הגדולה לציונו של רבי נחמן בראש השנה, יודע כי התפילות הנשפכות ברוב עם, ונוסח התפילה הייחודי והמתחנן של ברסלב, הופכים את המעמד הזה לאירוע שלא יישכח לעולם, עבור מי שנטלו בו חלק.
"אחד הרגעים הכי מיוחדים בראש השנה באומן", מספר הרה"ח ר' משה ביננשטוק, "קורה דווקא כשראש השנה חל בשבת או בסמוך אליה. בתפילת ערבית של ליל שבת, כשמגיעים לשירת ה'לכה דודי' בניגון המיוחד של ברסלב, בית המדרש כולו, על 7,000 האנשים שמתפללים בו, מלבד האלפים הרבים שמתפללים במניינים המקבילים, משנה את צבעו, וכמו הופך לאולם ענק שכל כולו אומר שירה. הניגון המשתפך והמעורר, אך בד בבד מלא שמחה ברסלבאית עמוקה, מניע את אמות הסיפים, וההתלהבות הולכת וגואה.
"כשמגיעים לשירת 'בואי בשלום', אלפי האנשים כבר אינם יכולים להכיל את השמחה האדירה והתרגשות העצומה, ופורצים בריקוד שנמשך שעה תמימה! אני, כבעל התפילה שניגש לפני התיבה, הייתי עומד בתפילות של ליל שבת על הבימה המרכזית, וכשנתתי את האות לתחילת השירה, הייתי עד למחזה שלעולם לא אשכח. אלפי אנשים רוקדים בדבקות עצומה מסביב לבימה, עולים ויורדים נעים אנה ואנה, מוחאים כף בעיניים עצומות, ועל פניהם שפוכה נהרה של שמחה, שאי אפשר לראות בשום מקום אחר בעולם. התרגשות עדינה ומיוחדת, שמתפרצת לה בשמחה עוצמתית מאין כמוה. כל בית המדרש נראה כמו ים סוער. גלים גלים, עולים ויורדים בזה אחר זה, חלקם לפי קצב אחד, ואחרים עם קצב אחר, משלהם".
הרב משה ביננשטוק, המכהן כראש ישיבת 'תורת הנחל' בבית שמש, החל את דרכו כבעל התפילה של ברסלב, עוד לפני שהחלה הנסיעה הגדולה לאומן בראש השנה, כשמסך הברזל עוד הקיף את ברית המועצות, וכניסתם של יהודים לא התאפשרה כמעט, בוודאי שלא בקבוצות גדולות.
היה זה בבית המדרש של חסידי ברסלב בשכונת 'מאה שערים' בירושלים, שם היתה הקביעות לתפילת המוספים בימים הנוראים, נתונה בידיו של הגה"צ רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל , מנושאי הלפיד הברסלבאי בארץ הקודש, ומבין קומץ הזקנים שהביאו אתם את תורת ברסלב לארץ הקודש, ונטעו את נטיעותיה הראשונות בירושלים ורחבי הארץ. מהם התפתחה החסידות וצמחה, עד שהיתה לתנועה ההולכת ומתפשטת בקצב מהיר, כאבן שואבת המושכת אליה יהודים מכל העדות, החוגים והמגזרים, המוצאים רוויה לנפשם הכמהה, בתורתו של רבי נחמן.
"במשך כ-18 שנה שימשתי את רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל", מספר הרב ביננשטוק. "לא משה ידי מתוך ידו. שימשתיו יום, וליוויתיהו לילה, הייתי לו לתלמיד נאמן, ושתיתי בצמא את דבריו לאורך שנים.
"רבי לוי יצחק לא היה חזן. הוא היה רחוק מאוד מסלסולי קול וכדו', אבל הוא היה 'בעל תפילה'. הוא דבק בנוסח שלמד באומן, ממורו ורבו 'ר' נחמן נעמירובער', הלא הוא רבי נחמן שטרנהארץ, שהתגורר בעיר נעמירוב, והיה נינו של הרה"ק רבי נתן מברסלב.
"ר' נחמן נעמירובער היה ה'בעל מוסף' בקיבוץ הגדול באומן, ובן דודו רבי יצחק (שטרנהארץ) נעמירובער, היה ה'בעל שחרית'. אותו ר' נחמן היה יהודי של צורה, הוא עבד לפרנסתו כרואה חשבון בבית חרושת לעצים, ומי שלא הכיר אותו לפני ולפנים, לא ידע על גדולתו הרבה".
מסופר על הק' רבי אבא לשינסקי הי"ד, שיותר מאוחר היה בין 27 הקדושים שנרצחו על ידי הקומוניסטים ימ"ש באומן, שסיפר שכשראה את ר' נחמן נעמירובער מתפלל בכזאת השתפכות הנפש בראש השנה, הוא לא הבין מהיכן אדם שעובד לפרנסתו כרואה חשבון, מסוגל להגיע לדרגות כאלו של תפילה בראש השנה. עד שיצא לו פעם אחת להתארח בביתו של ר' נחמן בנעמירוב בסעודת ליל שבת, וכשהגיע ל'אשת חיל' אותו אמר בניגון המיוחד של ברסלב, שהולחן על ידי דודו של רבי נחמן מברסלב זיע"א על הפיוט 'אתה נגלית', ורבי נחמן חיבר אותו לזמר 'אשת חיל', באותו המעמד אמר רבי נחמן נעמירובער את הפיוט בכזאת דבקות, כשעיניו זולגות דמעות בלי סוף, ולאחר מכן חזר המראה ונשנה באמירת 'אזמר בשבחין', משם יצא ר' אבא לשינסקי הי"ד, ואמר: "כשראיתי איך האיש ה'פשוט' הזה 'שם על השולחן' שלולית של דמעות ב'אשת חיל' וב'אזמר בשבחין' בסעודת שבת רגילה, הבנתי מאיפה בא הרגש העצום הזה בתפילות הימים הנוראים"…
"אפשר לכתוב יריעות שלמות וארוכות מאוד על היהודים הללו, שכל אחד מהם היה מסכת שלמה בפני עצמה", אומר הרב ביננשטוק בחיוך מלא ערגה, "אבל כ'בעל תפילה', אני יודע שלא כדאי להאריך במקום שאמרו לקצר"…
"בכל אופן, רבי לוי יצחק למד את הנוסח מאותו ר' נחמן נעמירובער זצ"ל. היה זה כשהגיע בפעם הראשונה לברסלב, ובערב ראש השנה, אמרו לו 'תסתכל על היהודי הזה, איך שהוא נפרד מהציון הקדוש לפני יום הדין', הוא ראה את ר' נחמן נעמירובער אחוז שרעפי קודש, וזה היה מחזה שנחרט עמוק בלבו. מאז דבק בו והיה לומד ממנו בצמא כל מה שיכול היה ללמוד, ובכלל זה גם הנוסח של התפילות בימים הנוראים.
"כשרבי לוי יצחק היה מתפלל, לא כל כך שמו לב לייחודיות של הנוסח והניגון, כמו לעצם התפילה שלו כאישיות יוצאת דופן. הוא לא היה מוזיקלי במיוחד, אבל לתפילה שלו היתה מתיקות מיוחדת, וגם כשהיה זקן ושבע ימים התפלל בהתלהבות מיוחדת. בשנותיו האחרונות כהה מאור עיניו, והוא היה מתפלל בעל פה. גם בשנה האחרונה לחייו, בשנת תשמ"ט, התפלל רבי לוי יצחק לפני העמוד בראש השנה, למרות חולשתו העצומה, עד שהיו המילים יוצאות מפיו בשאגה אדירה, כמו של עלם צעיר שכוחותיו מעולם לא עזבו אותו. באותה השנה ביום הכיפורים, נשלחתי בפעם הראשונה בחיי אל עמוד התפילה בימים הנוראים. לא התכוננתי לכך מעולם, ולא חשבתי שאהיה בעל תפילה, אבל ר' לוי יצחק לימד אותי שכשצריך – עושים מה שצריך, אז ניגשתי, ומאחר ואני כן התברכתי בכישרון מוזיקלי בחסד ה' עלי, קיבל הנוסח לפתע צבע וחיים, אנשים הבינו בעצם שיש כאן משהו מיוחד במינו, לא רק בגלל האיש שהתפלל כל השנים, ר' לוי יצחק, אלא בגלל הנוסח עצמו שיסודו בהררי קודש….
"בשנה לאחר מכן, ר' לוי יצחק כבר לא היה אתנו, למגינת לב. אחרי שנפטר לבית עולמו בשיבה טובה, והוא בן 92 שנה של עמל ויגיעה במסירות נפש של ממש. באותה שנה החלה הנסיעה לאומן. ביקשו ממני לגשת לעמוד, ולאחר שבשנה הקודמת כבר התפללתי במניין המסורתי בירושלים, כבר לא יכולתי לסרב.
"בשנים הראשונות אני הייתי ניגש לכל התפילות, ערבית, שחרית ומוסף, בשני הימים של ראש השנה. אבל כעבור שנים, החלו ה'מירונאים' של ברסלב לטעון שהם מתגעגעים לנוסח התפילה במירון, בעוד אני התפללתי בנוסח שהיה מקובל בירושלים. שניהם היו נוסחים של ברסלב, אבל היו קצת שינויים פה ושם, ה'קוועצ'ים' היו קצת אחרים בכמה וכמה מקומות, ואלו שנהגו להתפלל במירון לפני שהחלה הנסיעה לאומן, רצו לשמוע גם קצת מהנוסח שהם גדלו עליו, אז הוחלט להוסיף בעל תפילה נוסף, ואני הייתי ניגש למעריב של הלילה הראשון של ראש השנה, ול'מוסף' בשני הימים. בשחרית היה ניגש 'בעל תפילה' עם הנוסח המירונאי.
"לפני שנתיים, בגלל מאורעות שונים, החלטתי לוותר על החזקה שלי ב'קלויז' הגדול, ומאז אני מתפלל במניין קטן יותר, של מאות אנשים, אותו מארגנת הישיבה שלי, 'ישיבת תורת הנחל' מבית שמש, שעולה במרוכז על הציון הקדוש".
- תיארתם לנו בצבעים חיים, את המראה והתחושות הכלליות במהלך התפילה באומן, היינו רוצים לשמוע על החוויה הזאת של 'להיות הבעל תפילה' במניין גדול כל כך, במקום מיוחד כל כך, ועם נוסח מרגש כל כך….
"זה משהו שאי אפשר לתאר במילים. אתה עומד על הבימה אחר שמסתיימות התקיעות, הקהל דומם, איש אינו פוצה פה ומצפצף, מסביבך עומדים 7,000 בני אדם שתולים בך את עיניהם, וסומכים עליך שתפתח להם את הלב בתפילה. זה כמו לגשת לניתוח לב פתוח. תפקידו של בעל התפילה הוא לא רק להתפלל בהתעוררות, אלא גם ובעיקר לעורר את הקהל כולו. זאת אחריות כבירה!
"בברסלב יש קטע מיוחד בנוסח, שאין בשום מקום אחר: מיד אחרי התקיעות, עוד לפני שאומרים את 'אשרי העם יודעי תרועה', יש פתיחה מיוחדת כזאת שבה פותח החזן, ואליו מצטרפים כל הקהל. ניגון נפלא ומיוחד שנלקח כאילו מגן עדן. אני פותח בניגון, ומצטרפים אלי 7,000 אנשים. זה כמו זרם חשמלי שמכה בך בכל העוצמה. זה משתק אותך, אבל אתה חייב להמשיך ולא יכול לעצור!".
הרב ביננשטוק עוצר את שטף הדיבור, ופותח בניגון הפתיחה המיוחד של תפילת המוסף.
לכתוב תווים איני יודע, אבל בטוחני שגם אם הייתי כותבם, ואתם הייתם יודעים לפענח את הכתוב, לא הייתם מצליחים להרגיש את הצמרמורת החולפת בי, כשקולו של הרב ביננשטוק מנסר כאן ברמה, ובעיניו העצומות הוא מדמיין את הקהל העצום, העומד בכתפיים רוטטות ובעיניים דומעות, ב'קלויז' הגדול שעל ציונו של רבי נחמן מברסלב…
"ואז", הוא ממשיך בתיאור החי, "אחרי הפתיחה… מגיעה ההכרזה הדרמטית: 'אשרי העם יודעי תרועה – ה' באור פניך יהלכון', והקהל שואג אחריך בהתרגשות עצומה. מיד מגיעים הפסוקים הבאים, ולאחר מכן תפילת 'הנני העני ממעש', בנוסח המיוחד של ברסלב, זה משהו שמלווה אותך כל השנה. אתה לא מפסיק להיות 'בעל תפילה', גם אחרי שכבר נשמעת התקיעה האחרונה של יום הכיפורים. זה ממשיך ללכת אתך כל השנה, ומיד במוצאי יום הכיפורים אתה מתחיל להתכונן נפשית ורגשית לקראת ראש השנה הבעל"ט.
"כמובן שהרגש הזה לא בא משום מקום. כל חסיד ברסלב מטפח אותו כל השנה. אנחנו מתרגלים לדבר עם הקב"ה, להרגיש אותו נוכח מולנו כשאנחנו מדברים אליו. בראש השנה כשאני ניגש לעמוד, זה בא אחרי שעות של התבודדות ודיבורים עם ה'. אני ממשיך את השיחה שאני באמצע לנהל אתו, אלא שקודם היא היתה במילים שלי, ועכשיו זה במילים שנכתבו במחזור לפני אלפי שנים, על ידי אנשי כנסת הגדולה.
"אבל זה לא רק אני, זה גם הקהל. בתפילה החזן מרים את הקהל והקהל מרים את החזן. כשאתה בוכה כולם בוכים! כשאתה רוקד, כולם רוקדים! וכך מרימים זה את זה, עד שבית הכנסת כולו הופך לשלהבת יוקדת של אהבה לה', ותפילה בהשתפכות הנפש וחינון שיח כלפי יושב מרומים.
"כל 'אמן' זה משהו עצום. כל 'ונאמר' שאומרים במלכויות זיכרונות ושופרות, זה רטט עצום. בברסלב הקהל כולו שואג 'ונאמר'! ראית פעם עוצמה כזאת בחיים שלך? אני לא ראיתי את זה בשום מקום אחר. למדתי בפוניבז'. אני יודע מה זה להתפלל עם קהל גדול של אלפי אנשים, ובכל זאת, באומן זה משהו מיוחד, זה גם המקום, גם הקהל, גם הנוסח וגם עוצמתו של היום הקדוש. הכל ביחד משתלב למשהו עצום שכמו שאמרתי, אי אפשר לתאר אותו במילים!".
- יש רגעים של לחץ בימים שלפני ראש השנה? אולי יצטרד הקול? אולי הפעם לא תצליח כל כך כמו בכל פעם?
"בוודאי! האמת שקרה לי כמה פעמים שבאמת הצטרדתי, וזה היה מאוד לא נעים. בגלל זה רציתי ללמוד פיתוח קול, ובמשך זמן רב חיפשתי מורה שיוכל ללמד אותי להתפלל בקול רם בלי להצטרד, אבל גם בלי שהקול שלי ישתנה. לא רציתי שיהיה לי קול של חזן. ואכן מצאתי את ר' נחמן יורוביץ, שהיה גר בבני ברק ולאחר מכן עבר לנתניה. הוא היה יהודי מבוגר מאוד, נפטר בגיל 103, והוא לימד אותי להשתמש נכון באוויר כשאני מתפלל, מבלי לשנות את הקול שלי. אני חייב לו הרבה מההצלחה שלי כ'בעל תפילה'!".
- סביר להניח שאת התגובות של הקהל אתה מקבל לכל אורך השנה, שהרי לא כולם מצליחים להגיע בראש השנה עצמו ולהודות לך?
"התגובות של הקהל זה גם נושא בפני עצמו. אנשים לא רק באים להודות, הם גם מספרים מה זה עושה להם. בברסלב יש אנשים רבים שחיים מראש השנה לראש השנה. התפילה הזאת על הציון הקדוש בראש השנה, היא המאורע המרכזי שלהם בשנה, והם מחכים לו בכיליון עיניים.
"היה לי חבר בניו יורק, ר' שלמה פריד, הוא היה סוכן נסיעות ואמרו עליו שהוא 'הכל חוץ מסוכן נסיעות', כי הוא היה יהודי מאוד מיוחד. ואצלו, כך נאמר לי, כל השנה היה ראש השנה. הוא היה חוזר על הקטעים המיוחדים בתפילת ראש השנה גם בחנוכה, בחודש אדר ובשלושת השבועות. תמיד יכולת לשמוע אותו מתפרץ לפתע עם 'הבן יקיר לי אפרים', או 'וכל מאמינים'.
"אני מכיר מישהו שיש לו ברכב שלושה דיסקים שהוצאנו בארה"ב, עם הנוסח של קטעים נבחרים מתוך התפילות של הימים הנוראים, והוא כמעט תמיד שומע את הדיסקים הללו. זה מה שמחזיק אותו כל השנה. אני נודד ברחבי ארה"ב לא מעט, לטובת הישיבה שלי בבית שמש, ובכל מקום שאני מגיע – אנשים פוגשים אותי ומספרים לי מה התפילות של ראש השנה עושות להם. אני שומע ילדים בני 10 ו-12, שמחקים אותי, וחוזרים אחרי התפילות שלי עם כל ה'קוועצ'ים'. הרי לכל בעל תפילה יש את הייחודיות שלו, גם אם הוא נצמד לנוסח באופן הדוק וללא כל שינוי…
"זה הנוסח הזה, שמטבעו הוא שואב את הבנאדם לתוכו. בנוסח של ברסלב אין דבר כזה סיום קטע והתחלה של קטע חדש. כל קטע בתפילה, מושך אחריו בטבעיות את הקטע הבא. הכל משתלב יחד והכי חשוב, הנוסח הזה מושך גם את הלב ומצרף אותו לתפילה, שלא תהא כהקראת טקסט או קונצרט חזנות חלילה, אלא כמסכת שלמה של התדבקות בבורא עולם, והשתפכות הנפש לפניו…
"ב"ה זכיתי ובני ר' אליקים ביננשטוק מכהן כ'בעל שחרית', במניין של הישיבה שלי בראש השנה. אני ניגש למוסף, כאשר הורגלתי מזה שנים רבות, והוא ניגש לשחרית, ואומנם 'אין הנחתום מעיד על עיסתו', ו'קרוב פסול לעדות', אבל אני שומע מרבים אחרים שיש לו את הייחודיות שלו, יש לו קול נעים במיוחד עם רגש יוצא מן הכלל. זה בהחלט מאוד משמעותי בשבילי, ואני מודה לבורא עולם שזיכה אותי ואת בני להיות שלוחי עמו ישראל, ומתפלל אליו שיורנו מה שנדבר, ויביננו מה שנתפלל לפניו בעזרתו ובחסדו עלינו".
כמה מתגעגעים לתפילתו של ר משה
אוחח זה היה חודר לעצמות
מי יתן אולי נזכה עוד אי פעם שיחזור
ויחזור אלינו ר משה ביננשטוק שליט"א
החזן המופלא אשר לא השאיר עיין אחת מבין 14,000 עיינים יבשה
אוי אומן…. מי יתן לי כבר אבר כיונה או כרטיס טיסה! רבינו….
מתגעגעים לתפילה שלך ר' מוישה