"וַיִּשַּׁק לָהֶם" (מח, י)
יעקב אבינו נשק למנשה ולאפרים, כאשר ביקש לברכם.
יש מנהג, שהילדים מנשקים את ידי החכם המברך אותם. הרמ"ע מפאנו כותב, שהטעם לכך הוא שהחכם כותב חידושי תורה, ולכן ידו בגדר תשמישי קדושה, ושורה שכינה על ידו. בזוהר כתובים סודות נוראים על חכם שכותב חידושי תורה על הגיליון.
ומה המנהג בעת שהחכם מקליד את חידושי התורה עם מקלדת? צריך עיון…
על המנהג לנשק ידי האב והאם, כותב הרמ"ע מפאנו: ישנן חמש אצבעות ביד, כנגד חמש אותיות "אלקים", שזה דין, וכנגד "מנצפ"ך". כשמנשק את ידי אביו או אמו, ממתיק בכך את הגבורות, ויש לו חסד בידו.
ראינו, אם כן, שיש מנהג לנשק את ידי החכם המברך ואת ידי ההורים, אבל היכן מצאנו מנהג שהחכם ינשק את המתברך?
מפני מה נישק יעקב את מנשה ואפרים?
תלמיד חכם יכול לברך במבט עין, מאחר שעיניו התקדשו על ידי לימוד התורה.
בגמרא (חגיגה ה ע"ב) מסופר על רבי חיא ורבי יהודה הנשיא, שהלכו בדרך, והגיעו לעיר אחת, שאלו את אנשי המקום: "האם יש כאן תלמיד חכם, ונלך להקביל את פניו?"
אמרו להם: "יש כאן אחד, אבל הוא 'מאור עינים' [עיוור]".
אמר רבי חיא לרבנו הקדוש: "לא ראוי לך ללכת, משום כבודך כנשיא ישראל, אלך אני ואקביל פניו של אותו חכם".
אבל רבנו הקדוש לא הסכים, והלך עם רבי חיא לקבל את פניו של החכם. כאשר נפרדו מאותו תלמיד חכם עיור, אמר להם: "אתם הקבלתם פנים הנראים ואינן רואין, תזכו להקביל פנים הרואים ואינן נראין".
כלומר, מאחר שהקבילו את פני החכם העיור, שהוא נראה ואינו רואה, יזכו להקביל פני השכינה שרואה ואינה נראית.
אמר לו רבנו הקדוש לרבי חיא: "ורצית למנוע ממני אותה הברכה?"
ברכתו של החכם הסומא היתה חשובה, על אף שבדרך כלל ברכת החכם מועילה על ידי מבט עיניו, שהתקדשו בדברי התורה שהן רואות כל היום.
אצל יעקב אבינו נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן". מאחר שכבדו עיניו, איך יברך את מנשה ואפרים? על כן, כדי שהברכה תחול, הוא חיבק ונישק אותם.
גם על יצחק אבינו נאמר: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות", ולכן ביקש מיעקב אבינו: "גשה נא ושקה לי בני", כדי שתחול הברכה
(מתוך הספר 'דורש ציון' )