הגמרא אומרת "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי", ובמקום אחר כתוב "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב". איך יתקיימו שני הדברים הללו יחד?! ובכלל, כיצד יבוא משיח בדור שכולו חייב, בלי שום זכויות?
אלא, כך מסביר המהר"ם א"ש: עד דורו של משיח יהיו יהודים כשרים בגלל הקהילה ששומרת עליהם שלא לסטות מהדרך. כשיש חיי קהילה, הרי אם לא יבוא ג' פעמים ביום להתפלל בבית המדרש, ישאלו אותו היכן היית? ולכן הוא בא להתפלל. ממילא אע"פ שההנהגה שלו היא 'כולו זכאי', בעצם אין זה 'כולו זכאי', זה מעורב: יש לו בעיה מראש הקהל, מהרבי, מהשווער, מהחברים; או שהוא לומד תורה לשמ"ה – לשם האשה, או לשמו של אביו שמשלם לו שכירות וכו'.
וגם ה'חייבים' אינם 'כולו חייב'. יש מי שמסתובב בין חברים לא טובים ועושה דברים נלוזים לא מפני שהוא רוצה בהם, אלא שאם לא ינהג בדרכם הנלוזה, יצחקו וילגלגו עליו. ונמצא שמצד מעשיו הוא חייב, אך אינו 'כולו חייב'.
על זה נאמר, שמשיח צדקנו יבא בדור שהבלבול הזה יתבטל. הזכאי יהיה 'זכאי' בפני עצמו, לא בגלל חשבונות של אנשים אחרים, והחייב יהיה 'חייב' בפני עצמו, גם לא מצד חשבונות אנשים…
זה מה שאמר ישעיה הנביא באהבתו את ישראל (ראה חגיגה יד.) שבעקבתא דמשיחא 'ירהבו הנער בזקן והנבזה בנכבד'. היינו שאם אתה איש כשר, זה לא יהיה בגלל התפעלות מראש הקהל או מרב הקהילה. שהרי "מי אתה שתאמר לי מה לעשות"…
בפרט בדורינו, ששייך שיהיה אברך כולל שיושב בבית המדרש כל היום, ובביתו יש לו כלי טרף ואין יודע מזה רק השי"ת לבדו, שזהו בירור בינו לבין קונו, לא משום חשבונות אנשים אחרים כלל. נמצא שבאמת הגענו למצב הזה, או שאתה כולך זכאי לכבוד ה', או כולו חייב רח"ל. כי אין מי שיודע רק השי"ת לבדו.
וכנודע שמהר"א מבעלזא זי"ע התאנח אנחה קשה בהלויית אביו מהרי"ד זי"ע: "טאטע, באיזה דור עזבת אותי? נעבך נעבך, יהודי בימינו, נהיה כ"כ קל לעזוב דרך התורה, שהוא נוסע ללמברג וקונה ספרי כפירה"… והנה ליסוע ללמברג ולקנות ספרון, זה לא דבר קל. אם הוא יהודי נכבד ומסתובב בלמברג, ישאלו אותו מה לך עם שטריימל במדרחוב יפו. א"כ גם מי שנמנע מכך עדיין אינו 'כולו זכאי', כי עדיין יש בו מחשבות מעורבות מפני אנשים. ולכן עשה הקב"ה בדור אחרון שיש לאדם את כל המדרחוב של פריז ולונדון בתוך כיסו וביתו, ויוכל לבחור בכל מיני רעים מאוסים ומרים מבלי שיראה איש במעשיו. ואם הוא בוחר בטוב שלא לעשות כן, הרי הוא כולו זכאי.
ואפי' מה שב"ה תיקנו בקהילות לשמור על האברכים לעקוב אם הכלים כשרים, ואם לאו לא יוכלו בניו ובנותיו ללמוד במוסדות הקהילה – אך גם אני חבר באחת מהוועדות, ואני מעיד שאחרי ככלות הכל, אחרי כל השמירות והחומות, זה רק עשרים אחוז משמירה אמיתית. שהרי הכלים זולים כ"כ, יכול אדם לקנות כלי כשר אחד להראות לקהילה שהוא בסדר גמור, ובצד השני, השקט, שם הוא נבחן אם הוא זכאי לשמור על נפשו להשי"ת במסירות נפש, או לרדת לעבר פי שחת מבלי שידע איש במעשיו. אף אחד לא שומר עליך, לא הקהילה ולא הרב ולא השומר, אתה בעצמך יודע אם אתה שומר על קדושת היהדות או לא.
ואם בדורות קודמים היתה האשה צריכה להתוודע מזה שבעלה נסע ללמברג, בימינו אפילו האשה אינה יודעת מה מצב בעלה. סיפר האדמו"ר מקלויזנבערג בשם אביו הרה"ק מרודניק זי"ע, שפעם אחת נכנסה אשה אלמנה בוכיה לבית הדברי חיים מצאנז, ובכתה בדמעות שליש ולא היתה יכול להוציא מפיה לומר מה כואב לה. ואמרה שהיא מתביישת לספר לרב גודל כאבה, עד שהרגיע אותה הדב"ח שתספר לו צרתה. ואמרה לו שלפני זמן קצר השיאה את בתה היתומה לחתן תלמיד חכם, ומכרה כל רכושה להשקיע בחתן ת"ח. והם גרים בביתה. והנה בתקופה אחרונה ירד האברך מדחי אל דחי, עד כדי כך שאינה יכולה להוציא מפיה לאיזה טנופת קשה נפל חתנה הצעיר.
הדברי חיים הפציר שתספר לו מה נעשה עם האברך, כדי לתקנו ולהוכיחו. עד שהסכימה האלמנה לספר שזה כמה שבועות שהאברך יושב עם ספר גדול שכתוב עליו מבחוץ 'עבודה זרה' וכל היום וכל הלילה הוא רכון על הספר ומסתכל בו, אינו יכול להפרד ממנו. זו היתה מסכתא עבודה זרה של תלמוד בבלי… הדברי חיים הסביר לאלמנה איזה חתן חשוב זכתה להכניס לביתה.
המצב שלנו שהכלי הטמא כלול משתי בחינות העבודה זרה, יש שם כל התורה כולה בהנף אצבע, ומאידך יש שם עבודות זרות ממש רחמנא לשזבן, כל הע"ז ג"ע שפ"ד נמצאים על המסך. ותיכף שאשתו נכנסת לחדרו הוא לוחץ לחיצה קטנה על העכברון והחליף מע"ז הרעה למסכת עבודה זרה תלמוד בבלי, שהיא תראה שהוא עוסק בגמרא… בזה אין מי שישמור על האדם, רק השי"ת לבדו.
הרי לנו שכבר הגענו לדור שכולו זכאי וכולו חייב, כי במצב שלנו השטריימל לא שומר על האדם מלרדת שחת. ויחד עם זאת שהחוצפה גדלה מדור לדור וממש ירהבו הנער בזקן לומר 'מי שמך לראש', 'מי אתה שתאמר לי מה לעשות'.
וזו ברכה גדולה מאד, שדווקא ע"י החוצפה הזאת, נשארנו בתוך בירור אמיתי מי לה' ומי לבעל. אין כבר בלבולים מאנשים אחרים, כל אחד מחליט בעצמו האם אני כולו זכאי או כולו חייב רח"ל.
(מעובד ע"פ שיחתו שהובאה בגיליון 'אגעדאנק' וארא תשע"ט)
קלע בדיוק למטרה ולהמצב בלי התחכמות
הגאון ר מנשה ריזמן
מאמר מאוד מאוד מחזק ומעניין תביאו עוד כאלה דברים