כידוע נוהגות הרשויות להתקין בכבישים מצלמות תנועה המודדות את מהירות הרכבים הנוסעים בכביש, וכל הממהר יותר מן המותר מקבל לביתו דו"ח ובו חובת תשלום קנס.
הגדילו לעשות בכמה מדינות בעולם (ביניהן באנטוורפן ועוד), שהתקינו מצלמה אחת בתחילת כביש ארוך וגדול ומצלמה שניה בסוף הכביש, וזה מעשה המצלמה: כל רכב שעובר 'זוכה' לתמונה הן בתחילה והן בסוף; ועתה – אם לפי המהירות המותרת שם אורכת הדרך כעשר דקות, ואיש זה ערך 'סיום' על נסיעתו בארבע דקות… הרי זה מוכיח בעליל שנסע כ'חיה רעה' ודינו לשלם קנס גדול.
מה עשה נהג חכם ש'טס' ובתוך שתי דקות התקרב לערוך 'סיום' על הכביש? – מיד בראותו כי לפניו עומדת מצלמה, וברגע שיעבור דרכה 'אחת דתו' ויישלח לביתו נאווה קודש דו"ח – מיד החל להאט את דרכו, כאותם זקני העיירה המהלכים ד' אמות בכדי הילוך מיל… עקב בצד אגודל… עד שעבר שיעור הזמן שאמורה נסיעתו לארוך על פי חוקי המדינה.
ולעניננו, אף מי שלא עלינו התנהג כל השנה כחיה רעה, מבלי לשמור את עצמו כפי חוקי התורה והמצווה, הרי עתה כבר נראית לנגד עינינו כביכול ה'מצלמה' – שבעוד כמה ימים נעבור לפניו כבני מרון, 'כי זכר כל היצור לפניך בא, אתה זוכר מעשי אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש', וח"ו עלולים לקבל 'דו"ח', אין לו אלא עצה אחת, לעצור עתה מבעוד מועד, לשנות דרכיו לטוב, ובזה ינצל ויכתב לשנה טובה ומתוקה (מבעל 'נועם זיווך').
וכיון דליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ניתן למצוא רמז לכך בפסוק (דברים יא יב) 'עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה', שכביכול יש 'עיני ה" בראשית השנה ובסופה… ועתה כשעומדים אנו לפני עיני ה' המביטים עלינו ביום הזכרון, אין חכמה ואין עצה אלא 'להאט את המהירות' – לעצור בעצמו ולעשות חשבון הנפש בימים האחרונים שעוד נותרו לפליטה עד סוף השנה.
משל אמרו בשם הגר"ח מבריסק זי"ע, לסוחר ממולח שהחליט להבריח סחורה יקרה מגבולות המדינה למדינה השכנה, וכך דרכה של ההברחה: קובעי עם בעל עגלה מהי העת המוכשרת להברחה, ומאז ועד היום המיועד מכין הסוחר את הסחורה האמורה. והנה, מעת קביעת הזמן כבר נודדת שנתו של הסוחר – אף שעדיין רחוקה ממנו ההברחה, כי הסחורה שלו היא, ואוי לו ולנפשו אילו ייתפס על חם… שהרי הסחורה ששוויה הון תועפות תוחרם בידי השלטונות, והוא עצמו ישב בבור לאורך ימים ושנים.
אכן, בעל העגלה נם את שנתו בשלווה, בידעו כי לא לו החטא, הסחורה איננה שלו; ומה גם שהוא רגיל לעשות את דרך הגבולות מפקידה לפקידה ומזמן לזמן. אמנם, ככל שמתקרבים לעת שנקבעה, מתחילה גם שנתו לנדוד בלילות.
היחידי שאיננו מרגיש בכל הנעשה וישן את שנתו בשלווה בטוב ובנעימים – הרי הוא הסוס בכבודו ובעצמו, הנושא את כל המשא הכבד הלזה, והוא ישן כ'שינת הסוס… ומדוע? כי לגביו שווה המסע ברחובה של עיר והמסע בהרי הגבולות שבין המדינות – מה לי הכא מה לי התם…
אחי ורעי, אהובי וידידי. דוד המלך מתחנן לפנינו (תהלים לב ט) 'אל תהיו כסוס כפרד'. הנה ימים באים, ימי הדין, עומדים לפשפש באמתחותינו לראות איזו 'סחורה' נמצאת ברשותנו. אל תהיו כסוס שאינו מבין את משמעות הדברים ונם לו בשלווה על מיטתו, וכשהוא מהלך אינו 'תופס' אם הוא ברחובה של עיר או במעבר גבולות המסוכן…
(ע"פ באר הפרשה)
4/472