הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
סיפר לי השבוע הרה"ג רבי צבי ארלבוים שליט"א, ממנהלי גמ"ח 'חניכי הישיבות' באלעד: "לפני שנים לא מעטות התגוררו שני יהודים בעירנו, ראובן ושמעון. שניהם היו צהובים זה לזה ולא הסתדרו ביניהם, בלשון המעטה. ראובן הרחיב את דירתו, היה חייב לשלם לקבלן ונזקק להלוואה דחופה. הוא נרשם ברשימת הממתינים להלוואה גדולה ובכל יומיים-שלשה היה מתקשר לשאול האם כבר תורו הגיע, אך לא, התור עדיין לא הגיע והאיש היה מתוסכל. ואז הגיע אלי לגמ"ח שמעון, זה שרב איתו במשך תקופה ארוכה, והפקיד בגמ"ח סכום של 15,000 $. הבטתי ברשימת הממתינים להלוואה והנה, הגיע תורו של ראובן. הייתי בהלם מהסיטואציה, אך מכיון שהגיע תורו, התקשרתי לראובן והודעתי לו בשמחה שמוכנה לו הלוואה בת 15,000 $. ראובן הגיע, נטל את ההלוואה ושב לביתו שש ושמח. כיון שכעת, כשהוא נרגע מההלוואה שקיבל, נותר לו זמן פנוי. בכל מהלך השבוע שלאחר מכן, גרם ראובן לשמעון הרבה עגמת נפש…
"לא הייתי רגוע", מספר הרב ארלבוים, "ראיתי בעיני כיצד ראובן נהנה מכספי הפקדון ששמעון יריבו הפקיד בגמ"ח. פניתי לאחד מגדולי ישראל וסיפרתי לו את הסיפור. הוא השיב לי כך: "מובא בספרים הקדושים שלפעמים יהודי זוכה ורואה כיצד הקב"ה מנהל את עולמו בדרכים לא שגרתיות. הנה ראית בעיניך שההשגחה העליונה גזרה ששמעון ילווה סכום כסף גדול לראובן, אך מכיון שבדרך רגילה, שמעון לא היה מלווה סכום כזה לאדם שמיצר את צעדיו, גילגלה ההשגחה העליונה שאתם, מנהלי הגמ"ח, תהיו המתווכים להוצאת ההלוואה אל הפועל, מבלי ששניהם בכלל יידעו על כך"….
•••
בפרשת השבוע אנו למדים על מצוות ההלוואה, "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". רבנו החפץ חיים זי"ע כותב ש"כל יהודי מחויב להלוות מממונו כפי כוחו, וכל המלווה ישלח לו הקב"ה ברכה במעשה ידיו תמורת הרווחים שנמענו ממנו בדרך הטבע, מפני שהלווה את הכסף לאחרים". ואכן, אלפי יהודים שומרי תורה אינם מפקידים את כספי חסכונותיהם בבנק, בתוכניות חסכון נושאי תגמולים ופקמי"ם. הם מעדיפים להפקיד את כספם בקופות גמ"ח, רק כדי שיהודים אחרים, אנשים שהם אינם מכירים כלל, יהנו מכספם, יחתנו ילדים בכבוד, ירחיבו או ישפצו את דירותיהם הקטנות, יממנו טיפולי רפואה שונים רח"ל, יסתייעו בפתיחת חנויות ועסקים או יצליחו "לגמור את החודש" ביתר קלות.
קרוב משפחת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאל את רבינו זצוק"ל האם כדאי להפקיד את כספי חסכונותיו בבנק או בגמ"ח. השיבו מרן: "מה לדעתך היה ה'חפץ חיים' עושה?".
השיב האברך: "החפץ חיים היה מפקיד את הכסף בגמ"ח".
"אם כן"- אמר מרן זי"ע- "גם לנו כדאי לעשות כך"…
בשיחה שערכו בעבר גבאי גמ"ח 'חניכי הישיבות' באלעד עם רשכבה"ג מרן ראש הישיבה שליט"א, שאלו הגבאים מה ניתן לומר לאנשים שאינם בטוחים האם כדאי להפקיד את ממונם בגמ"ח או להפקידו בבנק ולהרויח תגמולים. השיב מרן שליט"א: "בכמה כסף מדובר?! הרי בדרך כלל לא מדובר על מליון שקל, שאז הרווחים בבנק גדולים. בא נאמר שמדובר במאתיים אלף שקל, והוא מקבל פחות מאחוז ריבית בשנה בערך. אם כן, מדובר על רווח של כמה מאות שקלים בחודש… אם הוא היה מרויח מליון שקל, אולי חצי מליון, אפילו חמישים אלף שקל בחודש, אפשר עוד להבין שיש לו תאווה להפקיד בבנק ולא בגמ"ח. אך על סכום שהרווח הוא כה קטן, למה הוא חושב שזה רווח? הרי זאת שטות. וכי חסרה ברכה במי שמפקיד כסף בגמ"ח?! והרי הקב"ה הבטיח בגמילות חסדים ש"אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא", והקב"ה יתן לנו הכל בכפל כפליים. אין ברכה והצלחה לעשירות יותר ממי שעוזר לצדקה ולחסד. הבעיה היא שראשו ומוחו של האדם הוא מצומצם מאד, לכן יש לו מחשבות כאלו"…
•••
מעשה שהיה לאחרונה: יהודי תורם בכל חודש במשך שנים 10,000 ₪ לכולל גדול בעירנו. כעת התורם צריך הלוואה של 300,000 ₪, ואומר שאם יקבל הלוואה מגמ"ח ולא מהבנק, ימשיך לתרום לכולל 10,000 ₪ בחודש. ראש הכולל ביקש מגמ"ח ידוע הלוואה לאותו תורם, כדי שימשיך לתרום לכולל סכום כה גדול מבחינת הכולל, אך מנהלי הגמ"ח טענו שהלוואות בסדר גודל כזה, הם מעניקים רק למוסדות, אך לא לאנשים פרטיים.
טען ראש הכולל: גם כאן ההלואה נחשבת להלוואה למוסד, כיון שהכולל מרויח תרומה גדולה מאותו אדם. אם הגמ"ח לא ילווה לו והוא ייאלץ לשלם ריבית גדולה לבנק, אז הכולל יפסיד.
שני הצדדים ביקשו ממני שאשאל את מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א והם ינהגו ככל שיורה להם. שטחתי את השאלה ע"י ידידי הרה"ג רבי יעקב קניבסקי שליט"א, ומרן שליט"א השיב שהצדק עם ראש הכולל. הלוואה שממנה ירויח הכולל, נחשבת הלוואה לכולל, למרות שההלוואה עצמה ניתנת לאדם פרטי.
•••
הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך כתבו שישנה מצוות עשה מהתורה להלוות כסף ליהודים. הרמב"ם והשו"ע קובעים שהמחזיק ביד ישראל ונותן לו הלואה כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות, הוא אחד מהדברים שבמעלה הגדולה שאין למעלה הימנה במעלות שיש בצדקה, ועל זה נאמר: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך, נוסף על מה שמקיים מצות עשה המיוחדת להלואה עצמה. חז"ל אמרו שגדול המלוה יותר מן העושה צדקה, שזה הנוטל צדקה כבר נצרך לשאול, וזה עדיין לא הגיע למדה זו, ואינו בוש בדבר, והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני. הסמ"ג כותב שהנמנע מלהלוות לעני נקרא בליעל וחוטא, שנאמר בתורה הקדושה "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגו' וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".
רבים חוסכים מעט כסף לצרכי נישואי ילדיהם או לצרכים אחרים. "אם כל יהודי יפקיד, אפילו מאה ש"ח לחודש, בהוראת קבע לגמ"ח המקומי"- אמר לי השבוע מנהל גמ"ח- "הרי שכספי ההלוואות שבגמחי"ם יגדלו עשרת מונים. אדם חושב לעצמו שמאה שקלים לא ישנו את המצב, אך כאשר פרוטה לפרוטה מצטרפת, נגיע לסכומים גדולים, שיוכלו לסייע להרבה משפחות, לראשי כוללים- לשלם משכורות בזמן, לצרכי הרחבת או רכישת דירות, להלוואות הניתנות לחולים לצרכי טיפולים רפואיים, ולאנשים שצריכים הלוואה זמינה, כדי "לגמור את החודש".
בכל מקומות התורה ישנם גמחי"ם מבוססים, המנוהלים על ידי אנשים נאמנים ואחראיים. כל המפקיד את כספו, יוכל לקבלו בחזרה בהתראה של מספר ימים, כפי תקנוני הגמ"ח השונים. בהוראת קבע ובהפקדה חודשית קבועה אנו זוכים לחסוך את כספינו במקום הטוב ביותר, עם התשואה הגבוהה ביותר בתבל, כזו שאדם אוכל את פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.
(פנינים – ביתד נאמן)
