"לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים ל"א, כ"ד)
הרב יעקב א. לוסטיגמן
הרב שבתי פרנקל היה ידוע ומפורסם ברחבי העולם היהודי, הרבה לפני ששמו נקשר ב'יד החזקה להרמב"ם'. עם זאת, מפעל החיים הגדול שלו היה הוצאת הרמב"ם לאור במהדורה המחודשת, וזהו גם הזיכרון שנותר אחריו לדורות הבאים.
שוחחנו עם מזכירו האישי של הרב פרנקל, הרב צבי ביכלר הי"ו, שמספר על דמות מופת של אדם אשר כל כולו טוב לב ואהבה יוקדת לתורה וללומדיה.
"ר' שבתי עצמו היה יהודי תלמיד חכם גדול", מספר הרב ביכלר, "לא בכדי הוא זכה לשאת לאשה את בתו של הגאון רבי יוסף נחמיה קורניצר, רבה האחרון של העיר קרקא בפולין.
"בשנות הזעם הצליח ר' שבתי להימלט לווינה בירת אוסטריה, שם חי במשך תקופה ושם הכיר גם את מרן בעל 'שבט הלוי', הגר"ש ואזנר זצוק"ל. לאחר תקופה קצרה הוא היגר לארה"ב, ופתח שם מפעלי טקסטיל שהעשירו אותו מאוד. אביו היה גם הוא אדם עשיר, וכנראה שר' שבתי הצליח להציל חלק מהכסף של המשפחה, אותו השקיע באמריקה ועשה חיל בעסקיו.
"במקביל חבר ר' שבתי לוועד ההצלה של פליטי המלחמה, וסייע מהונו וממרצו לפליטים הרבים שיצאו מהמלחמה הנוראה, בעירום ובחוסר כל. כבר אז הוא התפרסם כבעל צדקה גדול. הרב מפוניבז' העיד לימים, שכשהוא היה מגיע לארה"ב כדי לקבץ מעות לבניין הישיבה בבני ברק, הוא היה מגיע לר' שבתי בניו ג'רזי, ור' שבתי היה מארח אותו, מסיע אותו במכוניתו לגדולי העשירים, ועוזר לו לשכנע אותם להרים מתת נדיבה מהברכה אשר ברכם ה'.
"באותה התקופה איתר ר' שבתי שניים מהאחיינים של רעייתו ע"ה, הוא אימץ אותם וגידלם כאילו היו ילדיו משלו, שכן ילדים משלו לא היו לו. אחרי שנים, כשצבר הון ועשה חיל בעסקיו, ובבעלותו היו מפעלי טקסטיל עם כ-500 פועלים, הוא עשה חשבון שכל הכסף הזה איננו שווה לו, אם הוא אינו עושה אתו משהו בעל משמעות שישאיר אחריו מורשת. הוא רצה להקים יד לאביו ולחמיו, שלשניהם קראו 'יוסף', והחליט להשקיע בפרויקט 'היד החזקה להרמב"ם'.
"אבל בפרויקט הזה הוא החליט להשקיע את כל כוחותיו. לשם כך מכר את המפעלים שלו, כדי שלא יצטרך לעסוק בניהול שלהם, ועם הכסף הרב שקיבל תמורתם קנה בניין גדול בניו ג'רזי, שהושכר למשרדי הממשלה המקומית. כך היה נכנס לו סכום כסף גדול מאוד כל חודש, מבלי שהיה צריך לעבוד ולהשקיע בזה.
"במקביל, עלה ר' שבתי לארה"ק, כי הוא הבין שאם הוא רוצה שהפרויקט של האדרת הרמב"ם יהיה הכי קרוב שאפשר לשלמות, צריך לעשות את זה במקום תורה, בו הוא יוכל למצוא קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים, שישקדו על הרמב"ם ועל נושאי כליו יומם ולילה. הוא השתקע בבני ברק, והקים כולל של עשרות אברכים שכל אחד מהם הנו תלמיד חכם מופלג בפני עצמו, ובמקביל השקיע ברכישת כתבי יד שונים של הרמב"ם. ר' שבתי עצמו היה גם הוא חבר בצוות העריכה, ואני זוכר היטב את הוויכוחים האדירים שניהל עם תלמידי החכמים, על כל אות ושורה ברמב"ם. היו שם שאגות ממש, הוא לא מיהר לוותר ולהיכנע, עד שלא התחוור לו שבאמת כך היתה כוונת הרמב"ם או ה'כסף משנה', ולא אחרת. כמובן שבסוד העניינים הוכנסו גם גדולי ישראל, שהכריעו ופסקו במקומות בהם היתה נדרשת עזרתם.
"אלא שאז הבין ר' שבתי שישנה בעיה קשה עם הדפסת הספרים. בימים ההם עוד לא היו מחשבים כמו היום, ואת ההדפסה היו עושים עם לוחות בלט. בגלל שעמודי הרמב"ם מורכבים ממספר רב של טקסטים נפרדים, לכל אחד מנושאי הכלים, ההערות וההגהות, אף בית דפוס לא הסכים לקבל על עצמו את העבודה.
"אבל לא איש כר' שבתי ייכנע. הוא שפך מכיסו ממון רב, והקים בית דפוס מיוחד להדפסת הרמב"ם. הוא לקח את ר' זעליג ולמן, יהודי תלמיד חכם שהיה מחותנו של הגר"ח גריינמן. לר' זעליג היה בית דפוס משלו בירושלים, אבל ר' שבתי שילם לו כסף רב כדי שיסגור את בית הדפוס, ויבוא לעבוד אצלו להקים את בית הדפוס 'אהל יוסף' על שם אביו וחמיו.
"במקביל הוא אסף אנשים בעלי ניסיון רב בתחום הדפסות, והקים צוות של יהודים חרדיים, יראים ושלמים, אשר עמלו על הדפסת הרמב"ם. כמובן שאחרי שכבר הושקעו כספים רבים כל כך בהקמת בית הדפוס, הוא כבר הדפיס ספרים נוספים כדי לכסות חלק מההוצאות, וכל גדולי ישראל באותה התקופה שמחו לבוא ולהדפיס בבית הדפוס שלו, כי הם ידעו שהכסף באמת הולך למקום טוב, והיה להם נוח לעבוד עם יהודים יראי שמים, שביצעו את כל המלאכה מהחל ועד כלה. כך הדפיסו בדפוס זה הגר"מ פיינשטיין, הסטייפלער, הגר"ח קנייבסקי, הגר"מ שטרנבוך, הגר"ש וואזנר, הרב שנייבאלג מלונדון ועוד גאונים וצדיקים.
"אני זוכר במיוחד את הסטייפלער, שהיה מגיע בעצמו לבית הדפוס כדי לשלם על הוצאות הדפסת הספר שלו. אז היה נהוג לשלם לפי לוחות, על כל לוח היה מחיר, והסטייפלער עקב אחרי מלאכת הדפוס, כדי לשלם על כל לוח נוסף שסיימו לעצב. הוא לא וויתר על כך מתוך שהידר במצוות 'ביומו תתן שכרו'. פעם אחת הייתי עם ר' שבתי אצל הסטייפלער, והוא שאל אותו: 'כמה משלמים היום על לוח?', ר' שבתי נקב במחיר מוזל מאוד, אבל הסטייפלער מיד השיב לו בשלילה: 'לא לא לא… אני יודע כמה משלמים, ואני אשלם לך מחיר מלא!'.
"בכלל, הסטייפלער רכש לו כבוד גדול מאוד, ושמעתי במו אוזני שהסטייפלער אומר לו: 'כל נושאי הכלים של הרמב"ם יבואו לקבל את פניך בגן עדן'.
"כבוד גדול רכשו לו גם גדולי הדור האחרים, למעשה כל רב וגדול שר' שבתי היה אצלו, היה מתרגש מאוד לראותו, ולא פסקו לשבח אותו ואת הרמב"ם שבהוצאתו. הרב אלישיב, הרב וואזנר, ר' שלמה זלמן, כולם, ללא יוצא מן הכלל!.
"ואם בסטייפלער עסקינן, אספר עוד סיפור עליו: הייתי אתו פעם אצל הסטייפלער להראות לו את אחד הכרכים שהודפס זה עתה. הסטייפלער שיבח בכל פה, ונהנה מאוד לראות את הכרך החדש, אבל הוא ביקש מר' שבתי לקנות את הכרך הראשון, ספר 'זרעי'ם. 'כבר יש לי ספר 'זרעים' שנתת לי כשהוא היה חדש', אמר הסטייפלער, 'אבל זה מהמהדורה הקטנה, ומאז כבר כבדו עיני מזוקן, וקשה לי לקרוא את האותיות הקטנות. אני צריך כרך גדול יותר!'.
"השיב לו ר' שבתי שהוא ייתן לו בשמחה כרך גדול של 'זרעים' במתנה, אבל הוא רוצה תמורתה מתנה אחרת… את הכרך הקטן והישן שבו למד הסטייפלער במשך שנים, הוא רוצה לקבל מידיו. הסטייפלער הסכים כמובן, ועסקת החליפין בוצעה במהרה. ר' שבתי אמר לי אז שהוא רוצה להחזיק אצלו את הספר עם הדמעות שהסטייפלער הוריד ברמב"ם"…
הרב ביכלר מוסיף עוד: "עוד משהו מאוד מעניין אפשר לציין, שר' שבתי אף פעם לא רצה להוריד מעצמו את העול הכספי הכבד. הוא רצה שהמצווה הזאת תהיה שלו באופן מלא. הוא לא רצה להתחלק אתה באחרים. הציעו לו להשיג מימון מהממשלה, הן עבור המלגות לאברכי הכולל והן בדרכים אחרות, שניתן היה להוציא תקציב לפרויקט בעל חשיבות גדולה כל כך, אבל הוא בשום אופן לא הסכים לשמוע על כך.
"הוא נתן את כל כולו לרמב"ם, דאג לייבא מאמריקה את הנייר הכי יפה, את הבד של הכריכה הוא הביא במיוחד מחו"ל כדי שיהיה משובח, את הקרטונים לכריכה, כל חלק היה בעל חשיבות, בכל נושא הוא השקיע מחשבה רבה וממון רב, ואכן התוצאה היתה יוצאת דופן. אין לך היום בית כנסת, ישיבה או סתם ארון ספרים של יהודי תלמיד חכם, שאין בו רמב"ם פרנקל… ב"ה זכינו לחיות בדור שבו מאדירים ספרים בלי סוף, כל הספרים יוצאים במהדורות חדשות ויפות כל כך, תענוג לעיניים, אבל הרמב"ם של ר' שבתי עדיין עומד על תלו, כאילו אין מה להוסיף עליו, אי אפשר לעשות יותר יפה ממה שכבר עשה ר' שבתי…
"ביום א' דראש השנה תשס"א השיב ר' שבתי את נשמתו הטהורה ליוצרה", מסכם הרב ביכלר את השיחה המרגשת. "כבר 18 שנים שהאיש המיוחד הזה לא אתנו. אני באופן אישי זוכר אותו כל יום. אני עולה לקברו מספר פעמים בשנה, יש לי קשר אתו גם כיום. 25 שנה עבדתי אתו באופן יומיומי, וזכיתי להכיר אותו מקרוב. אני חושב שהיתה לי זכות גדולה להכיר אותו, ואולי הגיע הזמן שבאמת נעסוק יותר בזכרו ובמורשתו. האיש הזה השאיר לעם ישראל מתנה יקרה מאוד, וראוי הוא שיזכרו אותו לטובה בכל ישיבה ובכל בית מדרש, ובזכות הכרת הטוב הזאת נזכה לכתיבה וחתימה טובה!".
1/286