שלום פריד
האמרה המפורסמת "כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ", יכולה להופיע כציטוט בעלמא או כרעיון משובב; כאידיאל מלא השראה, או כדרישה מוסרית מחייבת – אולם הפעם הזאת תפגשו אותה בהקשר של סיפור חיים אמתי, של נתונים יבשים וברורים, המעידים באופן ישיר ומרגש על הפלא הגדול.
ראשיתו של המעשה דנן נעוצה בקורא נכבד ויקר, שבין שלל עיסוקיו הרבים, הוא גם מסייע רבות במציאת חומרים למדור, שלא על מנת לקבל פרס. הפעם הזאת לפחות לא חיכה לו המטמון מתחת לגשר הרחוק. לפני זמן מה עבר ללמוד בכולל חדש, ושם התוודע לדבר מעניין ביותר:
סיפור חייו של אחד האברכים במקום, שונה ואולי אף הפוך מזה של אברך רגיל מן השורה. בשנים הראשונות אמנם ישב האברך ולמד, אולם לאחר זמן נזקק לצאת לעבוד לפרנסתו. במשך שנים עבד במשרה טובה ומכניסה, אולם בסביבות הגיל בו החל לחתן את ילדיו, בזמן בו נאלצים אברכים רבים לצאת ולהתפרנס עקב ההוצאות הגוברות, שב מיודענו לכולל בקול שמחה ורינה. ממש באמצע אמצע החיים, כאשר הכל כבר מקובע ומסודר, ערך לפתע סיבוב 'פרסה' חד ונדיר, עזב את מקור פרנסתו הוותיק והמוצלח, וחזר ללמוד בכולל כאברך צעיר וטרי. כאילו אין מאחוריו תשעה ילדים העומדים בתור להוביל לחופה ולמעשים טובים.
הדברים בוודאי אומרים דרשני. מה זאת אומרת? מה פתאום? ומה עם האחריות לפרנסת המשפחה? ובכלל – מהיכן ירק זה חי? – לשמחתנו הרבה ניאות האברך היקר לספק את סקרנותו של המדור וחבר קוראיו, ובמילים פשוטות וכנות, הוא מספר את סיפורו המחזק והבלתי יאמן.
אלכה ואשובה
במשך שנים נעו חייו במתכונת קבועה. את סדר יומו היה פותח בלימוד תורה של שעה-שעתיים, לאחר מכן היה נפנה ויוצא למשרדו. הוא הסתדר והצליח והרוויח טוב. אולם השלווה היתה למראית עין. במסתרי נפשו לא כבה החלום. תמיד ייחל ושאף לחזור לחיים של לימוד תורה, כאשר היה באמנה עמו. להתנתק מהכל ולשקוע בד' אמות של הלכה.
השנים עברו. החלום לא עומעם, אבל הלך ונעשה פחות ופחות ריאלי ליישום. המשפחה גדלה וההוצאות גברו. נראה היה הדבר כגזרת גורל שאין להתגונן מפניה. כך הוא סדר הבריאה. בנפשו יביא לחמו. אבל לייחל ולקוות עדיין מותר – אז הוא המשיך הלאה בשאיפותיו ותפילותיו. במשך הזמן נסגר המשרד הוותיק בו עבד, והוא החל לחפש עבודה חדשה בתחום בו עסק. וכאן אירע דבר מעניין.
יחד עם החיפושים הנמרצים, החלו לעבור בו לפתע מחשבות וקולות חדשים. השאיפות רבות -השנים קיבלו עכשיו הד הרבה יותר עוצמתי ותובעני. כאשר אתה בשגרה הרגילה, קשה לך לבצע שינויים מרחיקי לכת. אתה פשוט לא מכוון לתדר של השינוי המקיף והגדול. כוח ההרגל חזק הרבה יותר מהחלומות והרצונות. בסופו של דבר תמצא את עצמך עושה מחר, בדיוק את מה שעשית היום. אבל אם משמים שברו לך פתאום את השגרה הסיבובית, אז נוצרת לך הזדמנות חדשה – אם רק יש לך שכל להבחין בה.
הוא אמר לעצמו כל העת: אני נמצא כבר ממילא במצב נפשי של שינוי, שבירת שגרה והסתגלות חדשה – אז אולי הגיע כבר העת לנסות לבצע את הדבר המשמעותי ביותר? הוא חש התעוררות חזקה ומיוחדת. השאיפה היוקדת לשקוע בתורה לא פסקה גם לאחר שכבר הצליח למצוא עבודה חדשה, בתנאים הרבה יותר טובים מאשר קודם, ואף הצליח ונהנה בה עד מאוד. אך כל זה לא היה שווה לו. הרצון לשינוי מקיף בחייו הרוחניים לא נתן מנוח לנפשו.
אל אישי הראשון
כאשר זוכה אדם להתעוררות יתרה – אז הוא הזמן הנכון ביותר להיענות לה. הרצון שתופס את כל החושים, הוא כבת-קול ממרומים, שמכוונת את האדם לדרך ילך בה. אם יענה עכשיו לקריאה השלוחה ולא יאפשר לה להתמוסס – יקנה את עולמו בשעה אחת של עת רצון. לא כדאי להחריש בעת הזאת.
הוא פחד אפילו לשאול ולהתייעץ. "חששתי", כך הוא אומר, "שאם אחכה ולו מעט זמן, עד שאשאל ועד שאקבל תשובה, כבר אפסיד את ההתעוררות הגדולה"…
הוא קם ועשה מעשה – מתוך זהירות ואחריות. הוא החליט לנסות לחזור לכולל לחצי שנה. לא היתה באמתחתו שום תכנית כיצד להתפרנס. אולם הוא התאזר באמונה יתרה. הוא יעשה את שלו. יעזוב את העבודה וייטול קצת חובות למימון מחצית השנה הקרובה, והוא מקווה שהקב"ה ברחמיו יעזור לו להמשיך הלאה. אם לא ימצא פתרון כעבור מחצית השנה, הוא יחפש שוב מקום עבודה וימשיך להתפרנס כימים ימימה.
הוא מצא כולל מצוין וחברותות נהדרות, והחל ללמוד בהתמדה ובחשק. כל העת חשש שאולי לא יצליח ללמוד יום שלם לאחר כל השנים שעברו, אולם ב"ה הצליח לעמוד היטב במשימה, ועלה ונתעלה בלימוד התורה הקדושה. אך הכל עמד עדיין בסימן שאלה. האם יצליח להסתדר כלכלית?
קונה עולמו בשעה
יום אחד התקשר אליו קרוב משפחה והצעה בפיו. יש לו מכר שעומד לפתוח מיזם עסקי של שיווק מוצר חדש ומבטיח. יש לאיש אמנם די כסף להשקיע לבדו, אך כיון שיש לו הכרת תודה לקרוב המשפחה, הוא הציע לו שישקיע גם הוא, ויהיה שותף במיזם שיניב בעז"ה רווחים נאים. הקרוב הציע עכשיו לאברך שגם הוא ישקיע יחד עמו בסכום מסוים בפרויקט. מדובר היה בסכום של כמה אלפי שקלים בסך הכל, והיה שווה לכל כיס. האברך השתכנע להשקיע את הסכום, כאשר איש מהנוגעים בדבר אינו מעלה על קצה דעתו את גודל ההזדמנות של ההשקעה המתונה.
העסקה יצאה לדרך, והתוצאה הראשונית היתה מעולה. בהמשך השקיע האברך יחד עם שאר השותפים עוד ועוד כספים – אך הפעם כבר היתה ההשקעה לפי צפי המכירות, ולא היה בכך סיכון משמעותי. קיצורו וסופו של דבר, שהעסקה המצויינת שהשכימה לפתחו לאחר שחזר לכולל, זכתה לסייעתא דשמייא גדולה ומיוחדת. כיום מכניס המיזם המצליח תשואה חודשית נאה ביותר לכל המשקיעים המאושרים.
ולכמה שעות ביום נזקק בכל זאת האברך שלנו, כדי לנהל את עסקיו החדשים? לא תצליחו לנחש. האיש שעבד שעות ארוכות מדי יום, מקדיש לאחר קבלתו את עול תורה – שעה אחת בלבד לחודש לצורך פרנסתו השוטפת! לא התבלבלתם. מדובר בשעה חודשית בודדת, שבה הוא עובר על חלק מהחשבונות – וזהו זה. שאר כל השעות וכל הימים קודש לה' ולתורתו, כפי שהתפלל וקיווה כל השנים.
דומה שאין לך ציור של העברת עול דרך ארץ יותר מכך. יהודי באמצע חייו, שלומד בנחת וכספו מגיע אליו כמעט באופן אוטומטי. והכל שריר וקיים, והדברים אף ידועים ומפורסמים בקרב חבריו ובני קהילתו של האברך.
כך נראים הדברים, כאשר אדם עשה כל שביכולתו לקבל על עצמו עול תורה מתוך מסירות נפש, ומתוך היענות לקול ה' הדובר אליו והקורא אותו לגדולות.
(מתוך המבשר – כב' בשבט תשע"ח, עמ' 21 כלכלי)
2/177